בשבוע שעבר נרצחה שירה בנקי בת ה־16, שצעדה עם חברים במצעד הגאווה בירושלים. שירה נדקרה למוות בידי רוצח קנאי חרדי. למחרת נשרף למוות עלי דוואשה ומשפחתו נפצעה באורח קשה, לאחר שעל פי החשד מחבלים יהודיים השליכו בקבוק תבערה לתוך ביתו שבכפר דומא. בעקבות שני האירועים הקשים פרסם נשיא הלשכה, אריה אברמוביץ, פוסט בעמוד הפייסבוק שלו ובו הוא כותב: "שירה בנקי בירושלים ועלי דוואבשה בדומא, שנרצחו על לא עוול בכפם, הם קורבנות של טרור אלים ומסוכן שאין עליו מחילה. חברה ללא סובלנות, ללא קבלת האחר, ללא דין וסדר – אין לה זכות קיום. על כולנו להתאחד במאמץ משותף להשבת השפיות והשיח התרבותי, ומיגור האלמנטים האלימים שמאיימים על המשך קיומנו פה. אני רוצה להביע את תנחומי למשפחות השכולות ולאחל החלמה מהירה לפצועים… די לאלימות!"
שירה בנקי ז"ל הייתה אחייניתו של סוכן הביטוח מיכאל (מיקי) נוימן, פעיל לשעבר בלשכה. נוימן פרסם בעמוד הפייסבוק שלו את ההספד לזכרה של שירה שנאמר על ידי אחותו וגיסו בהלוויה: "על לוח השעם בחדר של שירה יש סדר. שתי תמונות עם אימא, שתיים עם אבא, שתי תמונות של כל ארבעת הילדים ושתי תמונות של שירה עם כל אחד מאחיה.. שאף אחד לא ייעלב ושאף אחד לא יחוש שמקומו בלבה הענקי של שירה פחות מזה של מישהו אחר. "היו לנו ארבעה ילדים מקסימים, נבונים, נהדרים, טובים ובעיקר חברים טובים זה של זה. נשארנו עם שלושה ועם כאב וגעגוע מזעזעים שכל הורה מעדיף למות ולא לחוש.
"היתה לנו ילדה שהמזל, הגנים והחינוך חננו אותה בכמויות אדירות של אינטליגנציה וחשוב מכך בכמויות לא פחותות של אינטליגנציה רגשית. ילדה כזו לא גדלה בוואקום ולא גדלה ככה רק בזכות הוריה. זו ילדה שהייתה מוקפת בדודות, דודים, בני דודים, קרובי משפחה, סבא וסבתא, חברים של אבא ואימא, מורות ומורים – שכולם תרמו לה ולגידולה וכולם כואבים את הירצחה.
"שיר- שירונת הנבונה, היפה, הנעימה, הסקרנית, המוזיקלית, הילדה שגם את גיל ההתבגרות עברה בחן ועלתה ופרחה כמו פרח מקסים, כשהשנה האחרונה הייתה שיא של הכול. שיא של הצלחה בלימודים, של תזזית חברתית, של התעניינות בריאה בבנים, שיא של קשרים עם אחיה ואחיותיה ושיא של נחת להוריה…
"וכל התום, היופי, האושר והטוב הזה נפלו על מזבח השנאה, הרשעות, האכזריות, הרשלנות והטיפשות. תמיד דאגנו שמא ילדתנו תיפגע כיוון שמישהו יראה בנשיותה חפץ, ולא העלינו על דעתנו ששירה תירצח כסמל. מוות מיותר של נערה צעירה, חפה מרוע ומלאה בכוונות ומעשים טובים. מוות שמסב צער ויגון עמוקים ללא תכלית וללא תועלת. עכשיו נלך הביתה ונתחיל לבנות משפחה חדשה – נלמד לחיות בחמישה במקום בשישה. ננסה לשנוא פחות ולאהוב יותר".
