השבוע הוא בסימן כיסויי רכב מקיף בענף האלמנטרי. אני אפתח ואומר כי אחד הדברים החשובים בעיניי, ביחס לחוזר הצירוף, זה לזהות ולאפיין את המועמד הפוטנציאלי לביטוח והצרכים האישיים שלו, שאם לא כן, חשוף בעל הרישיון לתביעה משפטית על התנהלותו למול אותו גורם )ואני מתעלם מהחשיפה האפשרית למול רשות שוק ההון).
על חשיבות הנושא דנתי ארוכות השבוע בסיעור המוחות שערכתי עם חלק מראשי המחוזות בוועד המנהל לקראת אישור תוכנית הכנסים המחוזיים. קבענו כי אציג בכנסים את החידושים וההתפתחויות בבתי המשפט בעולם התוכן האלמנטרי, תוך מתן דגשים על הנושאים אשר מתגלגלים לתביעות משפטיות בעולם זה והשבוע נדבר על נושא שעולה שוב ושוב והוא גיל הנהג הצעיר הנוהג ברכב.
המבוטח, אשר ידע כי במציאות כמו שלנו כדאי שיהיה לו ביטוח, פנה לבן הדוד שלו שהינו סוכן ביטוח ורכש בתיווכו פוליסת ביטוח מקיף לרכב. בעת החידוש השנתי, חודשה הפוליסה לכל נהג מעל גיל 35. לצערו של המבוטח, אשתו היתה מעורבת בתאונת דרכים בו נגרמו נזקי רכוש, הן לרכב המבוטח והן לרכב צד שלישי. ברם, אז התברר כי אשתו של המבוטח בת 34 ושמונה חודשים, אוטוטו 35.
לאחר שבחנה בכובד ראש את הדברים חברת הביטוח דחתה את תביעתו של המבוטח לאור תנאי הפוליסה. המבוטח מצידו הגיש תביעה משפטית, בין היתר, נגד סוכנות הביטוח, אשר הפיקה את הפוליסה לכל נהג מעל גיל 35, בטענה כי בשיחת החידוש צוין כי גילה של אשת המבוטח הינו 34 ו־8 חודשים והיא הנהגת העיקרית ברכב. בנוסף, הואיל והסוכנות היא שלוחה של חברת הביטוח, הרי שחברת הביטוח נדרשת לשאת באחריות לנזקים. במהלך המשפט התברר כי לב ליבו של הסכסוך מצוי בטענה: מה נאמר בשיחת הטלפון בין המבוטח לבין סוכנות הביטוח? המבוטח טען שציין את הגיל המדויק של אשתו בניגוד לטענת סוכנות הביטוח.
אני אקדים את המאוחר ואציין כבר עתה כי בית המשפט דוחה את טענות המבוטח. בית המשפט לא התרשם מעדותו של המבוטח וציין כי טענת המבוטח לפיה נמסר לו במועד החידוש שמחיר הפוליסה הינו כמו שנה שעברה התבררה כשגויה הואיל ואין עוררין כי בחידוש קיבל המבוטח מחיר זול יותר בפער של 900 שקל, פער שהמבוטח לא ידע להסבירו. כך גם ביחס לשאלת קבלת הפוליסה בה טען כי לא קיבל את הפוליסה לידיו, אך בעדותה של אשתו בבית המשפט היא טענה כי הפוליסה נמצאת בתא הכפפות.
בית המשפט מסכם וקובע כי לא היה מקום לקבל את גרסת המבוטח, על כך שלא ידע על גיל הנהגים ברכב ומאידך מציין בית המשפט כי עדות סוכנות הביטוח הותירה רושם מהימן. המבוטח העלה טענה נוספת בנוגע לתיעוד הליך הצירוף. לטענתו, הסוכנות לא הקליטה את השיחה הטלפונית, אלא שנטען על ידי הסוכן כי בעת המדוברת, נשוא החידוש, לא היתה חובה שכזו.
בית המשפט קובע כי לא עלה בידיה מבוטח להראות שבתקופה הרלוונטית הייתה חובה על סוכן הביטוח להקליט את שיחות הטלפון. חברת הביטוח טענה כי אם תתקבל התביעה כלפי הסוכן ביטוח, הרי שיש לדחות את התביעה כלפיה בין היתר כי נטען במשפט שהסוכן הינו שלוח של המבוטח וכן מהטעם שהסוכן חרג מההרשאה שניתנה לו על ידי חברת הביטוח. בית המשפט דוחה את הטענות.
עצם העובדה שנאמר בעדות כי סוכן הוא שלוח של המבוטח, אינה יכולה לסתור את העובדה שסוכני הביטוח הינם שלוחים של חברת הביטוח, טענה שחברת הביטוח לא חלקה עליה וגם לעניין הטענה של המבוטח בדבר אופן הצירוף וסוגיית הגיל (טענה אשר נדחתה לאור האמון שנתן בית המשפט בגרסת הסוכן) הרי שקובע בית המשפט כי גם אז כי ניתן לומר שלא מדובר על חריגה מהרשאה כפי שביקשה חברת הביטוח לטעון, אלא כטעות של הסוכן.
סוף דבר, דוחה בית המשפט את התביעה. פסק הדין ניתן בפברואר 2020 ולא ידוע אם יוגש ערעור בעניין.
ניתן לראות כי במקרה דנן, בית המשפט מקבל את גרסתו של סוכן הביטוח אך צריך לזכור כי מדובר על גרסה מול גרסה ועל כן קיימת חשיבות מרובה לתיעוד אשר ניתן לאחזור, כגון שיחה טלפונית או טופס בירור צרכים מסודר שיתועד ויציג במקרה תביעה את בקשתו המפורשת של המבוטח ואת הסיכום לביצוע על ידי הסוכן.
