איך מוכיחים כי אירוע התאונה בוים על ידי הצדדים?

בית המשפט קבע כי חברת הביטוח לא הצליחה להוכיח שהתאונה בוימה כפי שטענה, וחייב אותה בתשלום פיצויים לתובע
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

בשעות הערב המאוחרות בצומת הרחובות אברבנאל ואצ“ל בנתניה אירעה תאונת דרכים בין אשר מנחם לבין עמנואל דהן. התובע מנחם טען כי עמנואל סטה לנתיבו ללא התראה מוקדמת בניגוד לחובתו למתן זכות קדימה. השמאי העריך את הנזק בסך 23,460 שקל (לאחר ניכוי התמורה בגין השרידים). כמו כן הורה על השבתת כלי הרכב. שירביט ביטחה את מכוניתו של התובע וביקשה לצרף את מנורה, מחמת טענתו של התובע בפניה כי האחריות לתאונה היא של עמנואל (שבוטח על ידי מנורה).

עוד הוסיפה שירביט כי לשיטתה האירוע המתואר בתביעה לא התרחש, מכיוון שלמיטב ידיעתה, מכוניתו של התובע לא היתה כשירה לנסיעה בשל פגם במנוע, וכי התובע ביקש ממנה לבצע החלפת רכב לפוליסה והתחייב שלא להפעיל את הפוליסה נשוא התביעה, ולכן הוא מנוע מלהגיש נגדה תביעה זו. נוכח טענותיה הנ“ל של שירביט, הוסכם על מחיקתה מהתביעה.

מנורה טענה כי מדובר בניסיון לקבל תגמולי ביטוח במרמה וגיבתה את טענתה בדו“ח חקירה (בדו“ח החקירה נקבע כי כלי הרכב של התובע לא היה במצב נסיעה טרם התאונה). נוסף על כך, גם המצבר התגלה כ“גמור לחלוטין“. החוקר פירט בדו“ח את תוכן החקירה של עמנואל, רעייתו והתובע. הוא סקר את שחזור התאונה, תדפיס שיחות הטלפון במכשיר הנייד של עמנואל והבדיקה עם שירביט. כמו כן נערכה בדו“ח השוואת נזקים בין הנזק בכלי רכבו של עמנואל לבין הנזק בכלי רכבו של התובע. לאור כל האמור, הגיע החוקר לכדי מסקנה כי מדובר בדרישת תגמולי ביטוח במרמה.

מנגד טען התובע, שאין שחר לסברה כי מדובר בתאונה מבוימת. עמנואל הודה והתנצל וכתב במסמך בכתב ידו כי הוא האחראי לתאונה. התובע הצהיר, שאינו מכיר את עמנואל טרם התאונה וטענותיו נתמכות בדו“ח השמאי. כמו כן הצהיר שעשה שימוש נרחב בכלי הרכב סמוך לתאונה, כך שהטענה כי המנוע היה פגום, אינה נכונה.

בית המשפט דן בשאלה: האם האירוע בוים? הוא קבע כי גרסאות הנהגים נותרו עקביות ותמכו זו בזו באשר לאופן שבו התרחשה התאונה. משלוח הודעת הטקסט על ידי עמנואל לסוכן הביטוח, הפנייה לחברת ”סטארט“ לשם הגעת גרר למקום והפנייה למנורה, כולם סמוך לשעת התאונה, מעידים על פניו כי מדובר בדיווחי אמת ולא בביום תאונה. נוסף על כך, גרסתו של עמנואל כי צילצל גם לרעייתו לאחר התאונה ודיווח לה עליה, אושרה על ידה.

בית המשפט ציין כי ”החוקר לא פירט את שמות האנשים שעמם שוחח, את תאריך התחקור שלהם ולא צירף הקלטה של התחקור או עדות כתובה חתומה בידי הנחקר. החוקר הסתמך על מידע עלום, מפיו של שמאי כלשהו, בדבר מצבו של רכב התובע, אך לא מצא לנכון לתעד את הדברים או לרשום לכל הפחות את שמו של השמאי בתרשומות הפנימיות שלו“. החוקר נמנע מלבדוק את סרטי הצילום של תחנת הדלק שבה נהג התובע לתדלק, כדי לאשש או לשלול את טענת התובע, כי כלי רכבו היה תקין וכשיר לנסיעה במועדים הסמוכים למועד התאונה. החוקר לא ראה לנכון לבקש לבדוק, באמצעות בעל מקצוע, את המנוע והמצבר של כלי הרכב, לאחר ששמע מהתובע כי הוא תקין, בניגוד למידע שהונח לפניו כאילו המנוע והמצבר ”גמורים“.

כמו כן החוקר לא פנה לשמאי כדי לבחון מדוע הפחית מעלות המנוע. החוקר דבק במידע הראשוני שקיבל לפני החקירה, ולפיו לכאורה האירוע בוים וחיפש בכל דרך לחזקה, תוך שהוא נתלה בפערים בין גרסאות הנהגים. בנוסף לכך, החוקר שמע משני הנהגים כי לא הכירו זה את זה טרם התאונה, אבל לא ערך פעולות על מנת לשלול את טענתם זו.

עוד הוסיף בית המשפט כי מנורה לא מצאה לנכון להעיד מטעמה שמאי, חוקר תאונות, או מהנדס רכב, כדי לחזק את סברתו הלא מקצועית של החוקר, כי הנזקים לא היו מתרחשים בתאונה מהסוג שתיארו הנהגים. בית הדין ציין כי נטל הראייה והשכנוע המונח על כתפיה של מנורה כבד מהנטל הרגיל המונח על שכמו של בעל דין בהליך האזרחי, משום שיש בטענתם משום ייחוס מעשה פלילי לתובע ולעמנואל.

בית המשפט קבע כי בנסיבות אלו, מנורה לא עמדה בנטל ועל כן בית המשפט חייב את עמנואל ומנורה לפצות את התובע ביחד ולחוד בסך 25,500 שקל )בית המשפט סבר, שעתירתו של התובע לקבל פיצוי בגובה שווי כלי הרכב על פי המחירון, דינה להידחות לנוכח קביעת השמאי שיש להפחית את שווי הנזק במנוע, שלא קשור בתאונה( וכן פיצוי בסך 3,000 שקל בגין בזבוז זמן, טרחה ועגמת נפש. עד מועד כתיבת שורות אלו, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email