בבית משפט השלום ברמלה נדונה תביעתה של פלונית כנגד פלונית וכנגד איי. אי. ג'י חברה לביטוח. פסק הדין (ת"א (רמ') 43038-11-17) ניתן בספטמבר 2020, מפי השופט דב גוטליב.
בפני בית המשפט הונחה תביעה לפיצויים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת שהינה בת קרוב לגיל 81, כתוצאה מתאונת דרכים קשה שאירעה לה עת הייתה בת 77.
כתוצאה מן התאונה, נפגעה התובעת באורח קשה, בעיקר בשתי הרגליים ובכתף שמאל. הצדדים לא היו חלוקים באשר לסוגיית חבות ומחלוקתם נסובה לעניין שיעור הנזק בלבד.
לצורך בחינת נכותה הרפואית של התובעת מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה אשר בדק את התובעת, עיין בתיעוד הרפואי והעריך בחוות דעתו כי בעקבות התאונה, נותרה לתובעת נכות בשיעור 49.46%.
בהמלצת המומחה, ובשים לב לשיעור הנכות שנותרה לתובעת ולגילה במועד התאונה, מונתה מומחית מטעם בית המשפט בתחום הגריאטריה, אשר העריכה כי בעקבות התאונה התובעת נזקקה לעזרה והשגחה במישורים שונים, כי קיים סיכוי סביר לירידה עתידית בתפקודה הבסיסי, ואף נוצר צורך בהחלפת הדיור לדיור נגיש יותר. בנוסף, המומחית נדרשה להתייחס לתחולת החיים הצפויה של התובעת, סוגיה אשר נמצאה במחלוקת בין הצדדים, וקבעה כי תוחלת החיים הצפויה לתובעת היא 8.5 שנים.
לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינת הראיות בתיק, קבע בית המשפט כי דין התביעה להתקבל.
בחינת ההשפעה
תחילה, הדגיש בית המשפט כי הלכה פסוקה היא, שהנכות התפקודית נקבעת בידי בית המשפט על יסוד מכלול הראיות והנסיבות שהובאו לפניו. אמנם, הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. על כן, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ואף להתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. כמו כן, משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל.
עוד הוסיף בית המשפט, כי במקרה הנדון היה קשה שלא להתרשם מן המסמכים הרפואיים ומקביעות המומחים, לפיהם התובעת הוגבלה באופן משמעותי בתפקודה ואף סבלה מהגבלות תנועה בגפיים התחתונות, מחוסר יציבות ומכאבים. כמו כן, הנכויות האמורות, למעט הנכות שנקבעה בגין הצלקות, היו ללא ספק תפקודיות, והן הגבילו והכבידו באופן משמעותי על תפקודה של התובעת.
בהתאם לזאת, קבע בית המשפט כי הנכות התפקודית של התובעת זהה לנכות הרפואית (ללא הצלקות) והיא בשיעור 46.80%.
כפי שצויין לעיל, האופן בו היה על בית המשפט לחשב את תוחלת החיים הצפויה של התובעת היה שנוי במחלוקת בין הצדדים, שכן המומחית העריכה בחוות דעתה כי תוחלת החיים הצפויה של התובעת, בשים לב שהתובעת סבלה מיתר לחץ דם, סוכרת קלה ויתר שומנים בדם, היא 8.5 שנים. מנגד, הנתבעת טענה כי יש להבחין בין המונח "תוחלת החיים" המתיימר לקבוע בכלים סטטיסטיים כמה שנים נותרו לתובעת לחיות, ובין המונח "תוחלת חיים עצמאית" המתיימר לקבוע כמה שנים נותרו לתובעת אלמלא התאונה, בטרם הייתה נזקקת התובעת לעזרת אחר בפעולות היום יום.
תוחלת חיים צפויה
בעניין זה, קבע בית המשפט כי יש לחשב את תוחלת החיים הצפויה של התובעת על פי תוחלת החיים הכללית, כפי שהיא מופיעה בחוות דעת המומחית מטעם בית משפט בתחום הגריאטריה, שכן, הנתבעת לא צירפה פסק דין כלשהו התומך בטענתה שיש לחשב את תוחלת החיים של התובעת לפי כלים סטטיסטיים המתייחסים ל-״תוחלת החיים הפעילה״.
בנוסף, כללי הפיצוי המקובלים בשיטתנו מכירים באפשרות של הנתבעת להוכיח קיצור בתחולת החיים של הנפגע, אך בעת קביעה זו על בית המשפט לנקוט בזהירות יתרה. יתר על כן, יש להיזהר זהירות יתרה כאשר משתמשים בהנחות עבודה סטטיסטיות ובפרט יש להישמר מפני מצב שבו ייגרע מימוש עיקרון השבת המצב לקדמותו.
בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 656,059 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
עד למועד כתיבת שורות אלו, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.
הכותב הוא היועץ המשפטי של מחוזות תל אביב והמרכז, השרון וירושלים בלשכה
