"כשרגולטורים מתערבים באופן פעיל בצורת התגמול הקיימת בסקטור מסוים, כפי שעשה הממונה על שוק ההון בעמלות הריסקים – זהו סוג של מיקרו ניהול, וזה לא רעיון טוב כי השוק מסובך מדי; הצרכים של הלקוחות הם שונים וייחודיים – אין מקום לאחידות, כי אין אחידות בלקוחות. ברגע שעושים מיקרו ניהול בשוק כל כך מסובך כמו שוק הביטוח, זה מעוות את כוחות השוק, מעוות את היצירתיות של נותני השירותים ופוגע ביכולת הלקוחות לקבל שירותים ומוצרים שהכי מתאימים להם". כך אומר גלעד אלפר, מספר 3 במפלגת "זהות" של משה פייגלין, והמיועד שלה לתיק האוצר בראיון ל"ביטוח ופיננסים".
אלפר מכהן כחבר המועצה הכלכלית המייעצת לשר האוצר וכאנליסט ראשי בבית ההשקעות אקסלנס נשואה. הוא בוגר בהצטיינות של החוג לכלכלה באוניברסיטת ת"א ובעל תואר MBA מביה"ס לכלכלה ומנהל עסקים בנורווגיה (NHH). עבד בעבר בקומרצבנק (לונדון) ובמריל לינץ' (ניו יורק), והיה בין מייסדיו של הסטארט־אפ הנורווגי AS Computing CUPP.
"הרגולציה הכבדה פוגעת בלקוח"
מה אתה חושב על הרגולציה בישראל?
"אנחנו יודעים שהרגולציה בארץ היא מוגזמת. ישראל נמצאת במקום ה־49 בעולם מבחינת עומס הרגולציה, וזה אומר שאנחנו בזנב של מדינות המערב. דנמרק, שנחשבת למדינה סוציאליסטית, נמצאת במקום השלישי בעולם. זו מדינה נהדרת, אבל לא בגלל שהיא מדינה סוציאליסטית, אלא דווקא משום שהיא מדינה קפיטליסטית, וזאת על פי השוואה במחקרים עולמיים. הסיבה שאנשים חושבים שהיא מדינה סוציאליסטית היא משום שמערכת הרווחה שלה מאוד נדיבה; מה שמאפשר לה להיות נדיבה כל כך זה הכלכלה החופשית בדנמרק. מייצרים הרבה ערך שאפשר למסות אותו. מה שעושים בישראל זה שממסים בכבדות כלכלה שלא יוצרת מספיק ערך, ולכן לא מסוגלים כאן לייצר מערכת רווחה נדיבה.
"בהקשר של סוכני הביטוח – מדובר בעסקים קטנים ובינוניים שסובלים מרגולציה כבדה ולא פרופורציונאלית, ואין להם את רואי החשבון, הכסף והזמן כדי להתמודד איתה. עסק גדול יכול להתמודד בדרך כלל עם רגולציה כבדה ומיותרת, עסק קטן הרבה פחות".
חברות הביטוח הקימו מחלקות רגולציה שלמות בשנים האחרונות.
"זו בדיוק הנקודה. חברות הביטוח, או כל חברה גדולה אחרת, יש להן מספיק כסף להשקיע בכך. איזה סוכן ביטוח קטן יכול להשקיע עשרות אחוזים מהזמן שלו רק כדי להבין מה הרגולציה אומרת, ולהתמודד איתה? "הרגולציה מגיעה הרבה פעמים מכוונות טובות אבל בשטח היא פועלת לטובת החברות הגדולות. מי שנפגע מכך זה הציבור, כי הוא צריך את החברות הקטנות, את התחרות מבחינת נותני השירותים; המבוטח צריך התאמה מקסימלית מצד סוכן הביטוח שיידע לתפור את המוצר שמתאים לו. ככל שיש יותר לחץ על העסקים הקטנים, בביטוח ובכל תחום אחר, בסופו של דבר השירות שהלקוח מקבל נהיה גרוע יותר. יש פעמים שהרגולציה הכבדה אף גורמת לתופעות שליליות כמו תופעת המאכערים בשוק הנדל"ן".
מה צריך לעשות כדי לצמצם את הרגולציה?
"צריך לטפל ברגולציה המוגזמת, וזה קשה. כי יש אינרציה במערכת, שמזינה את עצמה, והחברות הגדולות הרבה פעמים יושבות בצד ומריעות. זה לא פשוט לטפל בזה, אבל זו המטרה שלנו לטפל בזה. הרגולטור הוא רק בן אדם והשוק הוא מאוד מסובך, ואין אדם שהוא גאון דיו שיכול לנהל ברמת הפינצטה שווקים מסובכים.
"צריך לזכור שהכל גם נמצא תחת מעטפת חוקים – בכל מקרה אסור לגנוב, אסור להונות, אסור לרמות, אסור להפר חוזה. עם זה מתמודדים במערכת החוק בבתי המשפט. "הדברים לא מושלמים ותמיד יש בעיות למרות החוקים, אבל זה שיושב רגולטור מלמעלה ומנהל דברים ברמת הפינצטה, זה רק מסבך את השוק ופוגע ביכולת של הצרכנים לקבל את השירות הכי נכון להם. ככל שהרגולציה יותר סבירה, ככה התחרות גדלה בין נותני השירות".
הרגולטור לא מבוקר על ידי הציבור
ומה דעתך על כך שהממונה מנחית הוראות על השוק ועוקף את הכנסת?
"באופן עקרוני זה רעיון לא טוב. הכנסת כוללת נבחרי ציבור – הרגולטור הוא לא נבחר ציבור. הפוליטיקאי הוא זה שאמור לתת דין וחשבון לבוחריו, ולכן הוא זה שצריך להיות מעורב בתהליכים האלה. נכון שהפוליטיקאים אינם מלאכים, יש טובים ויש רעים – אבל לפחות הם חייבים דין וחשבון, לפחות אפשר להחליף אותם בבחירות הבאות, לפחות הם חייבים סוג כלשהו של גילוי נאות.
"ברגע שיש רשות רגולטורית מחוץ לתהליך של ביקורת ציבורית זה פותח פתח לבעיות; תמיד יכול לבוא רגולטור גאון שיודע מה לעשות, אבל אם יש רגולטור שהוא ההיפך מזה? איך עוצרים אותו? איך מבקרים אותו? התהליך הפוליטי ונבחרי הציבור עדיף על פני רגולטור שיש לו עצמאות מוחלטת".
לך יש סוכן ביטוח?
"בוודאי. אין לי זמן ויכולת להבין את התחום הזה".
מה אתה חושב על המגמה של רשות שוק ההון ושל חלק מחברות הביטוח והביטוח הישיר, לייתר את הסוכן?
"אני מרגיש שאני תלוי בסוכן שלי, סומך עליו כאיש מקצוע. סוכן הביטוח נחוץ ללקוח ואני תמיד ארצה שיהיה לצדי סוכן ביטוח".
