איסור הלבנת הון ומימון טרור

המאבק בהלבנת הון ומימון טרור ממשיך להתקדם: טפסים חדשים שיסייעו בהכרת הלקוח, פענוח מקור הכספים ודיווח לרשויות הם רק חלק מהתוספות החדשות
Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on email

בתאריך 15.3.18 נכנס לתוקפו צו איסור הלבנת הון ומשמעותו תוספת של שני טפסים חדשים: הראשון, טופס "הכר את הלקוח"; השני, טופס הצהרת נהנה (מחליף את טופס הצהרת עמית).

על מנת להבין את הצו והמשמעויות עלינו להכיר את תולדות החוק: בשנת 1989, לאחר כינוס של מדינות ה־G-7 ובעקבות פרסום של קרן המטבע העולמית שכ־5% מכספי התל"ג העולמי מגיעים מהלבנת הון שמקורה בסחר בסמים, סחר בנשק, סחר בבני אדם, הימורים ומקורות נוספים שאינם חוקיים – הוחלט על הקמת ארגון FTFA שמטרתו להלחם בהון השחור ובארגוני הפשיעה והטרור.

דיווח על מקרים חריגים במידה ואנו מזהים עבירה פלילית | צילום: shutterstock

ישראל כמדינה מתוקנת הצטרפה למאבק והקימה רשות לאיסור בהלבנת הון ובמימון טרור כחלק מהמלחמה בפשיעה העולמית והמקומית. לאחר עשר שנות עבודה, בפברואר 2000, עברה החקיקה בכנסת כצעד ראשוני לאיתור העבריינים. בשנת 2014 צורפה ישראל כחברה בארגון העולמי המונה 35 מדינות המחליפות ביניהן מידע בניסיון לעצור את התופעה.

מטרת ארגוני הפשיעה הינה להפוך כספים מזומנים שמקורם בפשיעה לכסף נורמטיבי וחוקי גם במחיר תשלומי מס "הלבנה" שמתבצע על ידי "שליחים" ובאמצעות פיזור כספים באפיקים פיננסיים המעניקים לכסף "צבע חוקי".

אפשרויות נוספות הינן סחר במטבעות, מסחר בסחורות כגון: זהב, יהלומים, חפצי אומנות יקרי ערך, ובשנים האחרונות מסחר במטבעות וירטואליים.

רוב הכספים מולבנים על ידי שליחים, חברות קש, עמותות צדקה, חברות נדל"ן וגופים מסחריים נוספים המוקמים למטרה זאת.

מעבר לארגוני הפשיעה – גם גופי טרור עושים שימוש בשיטה למימון הפעלת הטרור ומימונו. במדינת ישראל נשען החוק במלחמה בטרור על החוק האנגלי משנת 1939 שקבע הנציב העליון הבריטי האוסר על מסחר עם מדינות אויב.

המלחמה בהון השחור משתכללת כל הזמן והרשויות מגבירות את האכיפה ובמקביל ארגוני הפשיעה תרים ללא הרף אחר שיטות חדשות. התקנה החדשה מחליפה את הצהרת ההון הקיימת ונותנת זהות נוספת לכספים על ידי הצהרת נהנה שמטרתה להתחקות אחרי דפוסי התנהגות וזהות של ה"שליחים".

חובתנו כסוכנים הבאים במגע עם הלקוחות עומדת בפני מבחן, מצד האחד – חובת הסודיות וחיסיון לקוח, ומהצד השני – החלק המוסרי שלנו לקיים חברה תקינה ולדווח על מקרים חריגים תוך התרעה לרשויות במידה ואנו מזהים עבירה פלילית.

הכותב הוא חבר בוועדת פיננסיים בלשכת סוכני ביטוח

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on email