סוכני ביטוח עלולים להיקלע למקרה שבו לקוחותיהם מוסרים מידע כוזב או חצאי אמיתות לחברת הביטוח אודות מקרה תאונה שהם לקחו בו חלק. האם יש באי אמירת האמת כדי לאפשר לחברת הביטוח שלא לשלם את תגמולי הביטוח? בשאלה זו דן בית משפט השלום.
בפני בית משפט השלום בכפר סבא הוגשה תביעת שיבוב על ידי חברת ביטוח כנגד נהג אשר נטען כי פגע ברכבו של המבוטח, עת נסע ברכב אביו וכנגד חברת הביטוח המבטחת אותו [תא"מ (שלום כפ"ס) 15666-06-19].
על פי הנטען בכתב התביעה, עת נסע הרכב הנפגע, פגע בו הנתבע מאחור והסב לו נזקים. חברת הביטוח פיצתה את הנהג הנפגע ומכאן הוגשה תביעת שיבוב כנגד הנהג הפוגע. אודות אופן התרחשות התאונה ואודות האחריות המלאה המוטלת על הנתבע אין מחלוקת – המחלוקת היא אודות שאלת הכיסוי הביטוחי של הנהג הנתבע.
דיווח כוזב
ראשית, על פי הנטען בכתב ההגנה של הנתבע, היקף הנזק הנטען על ידי התובעת הינו מוגזם שכן מדובר בתאונה קלה ותו לא. שנית, הנתבע טוען כי מאחר שהיה חייל בשירות חובה, היה אביו מפעיל את ההרחבה של פוליסת הביטוח רק בסופי שבוע שבהם היה מגיע הביתה. לטענתו, התאונה התרחשה לאחר שהאב הפעיל את פוליסת הביטוח. עם זאת, משהוכח כי הפוליסה לא הופעלה על ידי אביו טרם התרחשות התאונה, הוא טען כי הוא היה בטוח שהפוליסה הופעלה על ידי אביו.
הנתבע הוסיף כי הדיווח הכוזב, לפיו התאונה אירעה לאחר שהופעלה הפוליסה, לא באה מכוונת מרמה, אלא מחמת בורותו של אביו, שלא ידע כי על פי ההלכה הפסוקה דאז (הלכת פיקאלי הראשונה)הכיסוי אמור לחול על פי נסיבות האמת, כלומר, הנהיגה החד פעמית של הנתבע, עקב שכחה ומקום בו עשה האב, המבוטח, כל המצופה ממנו. עוד טוען הנתבע כי למעשה המבטחת היא זאת שהכשילה את אביו וגרמה לו למסור דיווח כוזב לאחר שהציבה בפניו מצג כאילו אין כיסוי בפוליסה אם התאונה אירעה לפני ההרחבה, ובכך ששלחה חוקר לתשאול הנתבע והמבוטח.
מרמה מתמשכת
המבטחת מנגד, דוחה את טענתו של הנתבע כי הלכת פיקאלי הראשונה תסייע לו וזאת גם אילו לא הייתה מתהפכת ההלכה. זאת משום שהנתבע שיקר שוב ושוב אודות התרחשות התאונה עד לרגע שבו הוצג לו סרטון המראה "שחור על גבי לבן" כי התאונה התרחשה טרם הפעלת הפוליסה. זאת ועוד, טוענת המבטחת כי בפנינו מקרה מרמה מתמשך ומגמתי וכפי שנפסק ברע"א 9215/10 יצחק פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, אין הפוליסה חלה במקרים כאלה.
לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בראיות, קבע בית המשפט שדין התביעה כנגד הנהג להתקבל ודין התביעה כנגד המבטחת להידחות.
ראשית, בית המשפט פסק שבמקרה דנן הראיות בעניין העובדות ברורות – הנתבע פגע בצידו האחורי של הרכב וזאת לפני הפעלת הפוליסה. שנית, במספר הזדמנויות הנתבע ואביו שיקרו בפני החוקר ובפני המבטחת והגם שאי אמירת אמת לאחר מעשה אינה הופכת את השימוש ברכב בלא כיסוי פעיל למעשה מרמה, חברת ביטוח רשאית, לפי הוראות חוק חוזה הביטוח, לא להעניק כיסוי ביטוח במקרה בו נעשה דיווח כוזב כלפיה במטרה להונות ודבר זה נכון וחל ללא קשר לשאלות של גיל נהג או הפעלת הרחבת פוליסה.
הרחבה לעומת רכישה
הנתבע אף ביקש ליחס למבטחת אחריות לדיווח הכוזב שיצא מפיו בדבר מועד התאונה, אולם כמובן שאין לקבל טענה זו – אדם מחויב באמירת אמת באופן כללי ומכוח דיני הביטוח באופן ספציפי. לא זו אף זו, עד לצפייה בסרטון התאונה בדיון ההוכחות טען הנתבע כי התאונה הייתה קלה ביותר, גרסה שמהר מאוד השתנתה עם הצפייה בסרטון. לכן, דין התביעה כנגד הנתבע להתקבל ודין התביעה כנגד חברת הביטוח להידחות – אין הפוליסה מכסה את האירוע התאונתי שבמקרה דנן.
בהערת אגב ציין השופט שהגם שבפיקאלי השני נפסק שאין המבטחת צריכה לפצות בתגמולי ביטוח נהג שפוליסת הביטוח אינה מכסה את גילו, עת מדובר ב"הפעלת הרחבה" של פוליסה ולא "רכישה" של פוליסה, ייתכן כי פוליסת צד ג' כן חלה. לכן, במקרה דנן, לולא הנתבע היה משקר באופן עקבי וחסר תום לב למבטחת, ייתכן והפוליסה כן הייתה חלה.
תמצית החלטת בית המשפט: דין התביעה להתקבל ודין התביעה כנגד המבטחת להידחות. מקום בו המבוטח דיווח באופן כוזב, במטרה להונות, חברת הביטוח רשאית שלא להעניק כיסוי ביטוחי.
הכותב הוא יועמ"ש מחוזות המרכז, השרון וירושלים בלשכת סוכני הביטוח
