מי מאתנו סוכני הביטוח לא נתקל במקרה שבו דחתה חברת הביטוח תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בשל אי קיום או אי הפעלתם של אמצעי מיגון בכלי הרכב, בדירה, בעסק וכדומה? חברת ביטוח המבטחת תכולת דירה מתנה בדרך כלל את תחולת הכיסוי הביטוחי בגין נזק או אובדן לתכשיטים בהתקנת כספת שתשמש לאחסנת התכשיטים.
האם אי קיום הדרישה בפוליסה להפעלת אמצעי מיגון היא "תנאי מוקדם" שהפרתו גוררת היעדר כיסוי ביטוחי ושוללת באופן אוטומטי את זכותו של המבוטח לקבל תגמולי ביטוח או שמא חל סעיף 21 לחוק חוזה ביטוח, שעל פיו הפרה של דרישה שעניינה נקיטת "אמצעי להקלת סיכונו של המבטח" עשויה לגרור תגמולי ביטוח מופחתים )להבדיל משלילתם מדעיקרא(, בהתאם להסדר התשלום היחסי המעוגן בסעיף 18 לחוק חוזה ביטוח.
בפסק דין סלוצקי החזיק המבוטח בתכשיטים בערך של מאות אלפי שקלים ולכן דרשה חברת הביטוח את התקנתה של כספת מיוחדת בביתו. המבוטח התקין כספת כנדרש, אך ביום שבו התרחשה פריצה לביתו התברר כי התכשיטים לא היו מאוחסנים בכספת, אלא הוחזקו בדירה במקום אחר שממנו הם נגנבו. הכספת עצמה לא נפרצה.
בנסיבות אלה סירבה חברת הביטוח לשלם את תגמולי הביטוח. התיק הגיע עד לפתחו של בית המשפט העליון, שקבע הלכה חשובה, לפיה סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח חל גם במקום שבו לא הופעל אמצעי מיגון, ולא רק כאשר האמצעי לא הותקן.
כמו כן, אין לראות בדרישה להפקדת התכשיטים בכספת משום "תנאי מוקדם" המאיין את הפוליסה. במרכזו של סעיף 18(ג) לחוק חוזה ביטוח עומד הסדר התשלום היחסי, המאפשר מתן סעד "מרוכך" של תשלום תגמולי ביטוח חלקיים.
הסדר הפיצוי היחסי המופיע בחוק זה מקנה זכאות לתגמולי ביטוח מופחתים, בהתאם ליחס בין הפרמיה ששולמה לבין הפרמיה שהיתה משולמת בגין ביטוח שבו לא נדרשים נקיטתם של אמצעי המיגון. התפישה לפיה דרישות מסוימות לגבי אמצעי להקלת הסיכון הן "תנאי מוקדם" לתחולת חוזה ביטוח, מרוקנת למעשה מתוכן את ההסדר החקיקתי הקבוע בסעיפים 18 ו-21 לחוק.
הנחת היסוד של המחוקק היא שאם לא בוטלה הפוליסה כדין או אם לא הוכחה כוונת מרמה על ידי המבוטח או שאף מבטח סביר לא היה מבטח את הנכס בפרמיה גבוהה יותר (מבוטח שאינו נוקט באמצעי להקלת הסיכון), הרי שעל חברת הביטוח לשלם את מלוא תגמולי הביטוח. בפסק דין סלוצקי קבע בית המשפט כי משלא הוכיחה חברת הביטוח כי היא זכאית לסעד התשלום היחסי, הרי שעליה לשלם את מלוא תגמולי הביטוח למבוטח. לגישת היועץ המשפטי לממשלה שפורסמה ב-2013, אין בעובדה שמבוטח לא נקט באמצעים להקלת סיכון ביטוחי כדי לאיין את קיומה של הפוליסה בעת מקרה ביטוח.
בחירתו של המחוקק להסדיר מקרים של נקיטה באמצעים להקלת הסיכון בחוק מלמדת כי המחוקק סבר שגם במקום שבו המבוטח לא עמד בחובותיו על פי פוליסת הביטוח ולא הפעיל אמצעים להקלת הסיכון שנדרשו ממנו, פוליסת הביטוח עדיין תחול והשלכות אי העמידה ייבחנו במסלול המשפטי שקובע החוק.
בנובמבר 2014 פורסמה הבהרה על ידי הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון בנושא: "נקיטת אמצעים להקלת הסיכון". המפקחת על הביטוח ציינה ש"מביקורות שערך אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון עולה כי במקרים מסוימים תכניות לביטוח רכוש כללו דרישה או סייג, שעל פיהם קיום או הפעלה של אמצעי מיגון תקינים מהווים תנאי מוקדם לחבות חברת הביטוח. עוד עלה מהביקורות, כי לעתים דרישה או סייג אלה גררו שלילה אוטומטית של תגמולי ביטוח בקרות מקרה ביטוח, באופן שאינו מתיישב עם לשון החוק והפסיקה. כמו כן נמצא כי גם במקרים שבהם לא נכלל בתוכנית הביטוח תנאי מוקדם, לא נערך יישום של הוראות ההסדר החקיקתי הקבוע בסעיפים 18 ו-21 לחוק, והתביעה נדחתה בשל אי קיום או הפעלה של אמצעי מיגון.
עוד הוסיפה המפקחת על הביטוח כי "בעת יישוב תביעות, נדרשת חברת ביטוח ליישם את הוראות ההסדר החקיקתי הקבוע בסעיפים 18 ו-21 לחוק במלואן. יישום הוראות ההסדר מחייב את חברת הביטוח לערוך התייעצויות פנימיות וחיצוניות עם גורמי חיתום, אקטואריה, ביטוח משנה וכיו"ב ולתעדן. חברת ביטוח נדרשת לבחון את תכניות הביטוח בענפי ביטוח רכוש, ולעדכנן כך שלא תכלולנה דרישה או סייג, הקובעים כי קיום או הפעלה של אמצעי מיגון תקינים מכל סוג שהוא מהווים תנאי מוקדם לחבות חברת הביטוח. חברת ביטוח נדרשת לבחון האם תעריפי הביטוח הקיימים אצלה תואמים את הקבוע בסעיף 18(ג) לחוק ולקבוע נהלים שיאפשרו את יישום הסדר התשלום כאמור בסעיף זה".
