הטרנד של השנים האחרונות במדיות השונות עוסק בנושא גובה דמי הניהול, כאשר הטיפול בו הוא לכאורה הפתרון לבעיית הפנסיה במדינת ישראל. גם הרגולטור נשבה בטרנד זה ויצר מנגנונים שונים ומסובכים, בהם בניית קרן פנסיה ברירת מחדל. כל זאת במקום לטפל בנושא בדרכים הרבה יותר פשוטות, והכל בשם חיזוק הפנסיה לתושבי מדינת ישראל.
צר לי להשבית שמחות, אבל בישראל אין פנסיה. יש הפקדה לפנסיה שיוצרת אשליה שתושבי ישראל יזכו לפנסיה הוגנת בפרישתם. לפחות שר אחד בממשלה, השר חיים כץ לא מסתיר נושא כאוב זה וטוען אף הוא שאכן אין כיום פנסיה במדינה.
היום הבעיה עוד לא מורגשת. הרוב המוחלט של מקבלי הפנסיה כיום שייך לדור הפנסיות הוותיקות עם התנאים המשופרים, או עובדי מדינה שזכו לפנסיה תקציבית נדיבה. רק אחוז קטן ממקבלי הגמלאות כיום שייך לדור הפנסיות החדשות, ומשקלם של מקבלי הפנסיה מדור צו ההרחבה משנת 2008 בטל בשישים.
האם מישהו חושב, שעובד אשר צורף בשנת 2008 עם הפקדה בסיסית של 2.5% (הממוצע של 7 השנים הראשונות עומד על כ-10%) וגילו היה 40-45 ומעלה יזכה לפנסיה רצינית שאיתה יוכל לפרוש בכבוד? גרוע מכך, לחלק מהעובדים, אותם עובדים "שקופים" שמשתכרים במשכורות זעומות, יקבלו פנסיה סימלית של עשרות שקלים. זאת כאשר ללא הפנסיה היו מקבלים הבטחת הכנסה יותר גבוהה. המדינה באה לברך ויצאה מקללת, וגם חסכה תשלומי הבטחת הכנסה עתידיים.
כאשר ביקש אביגדור ליברמן הגדלת הפנסיות ליוצאי חבר העמים, ללא קשר לדרישה הלא נכונה מבחינת דאגה רק לסקטור מסוים, הוא נגע בנקודה הכאובה של הגדלת הבטחת ההכנסה, לא הפנסיה לאותם אלפים שכיום חיים בעוני מחפיר ובשפלות רוח.
אותם עובדים שצורפו בשנת 2008 בהתאם לצו ההרחבה בגיל יחסית מתקדם, ויש מאות אלפים כאלו, יקבלו בסוף הדרך כמה מאות שקלים לחודש. זו הפצצת זמן הגדולה ביותר שמצפה לנו, הרבה יותר גרועה מהאיום האיראני – זה אצלנו בבית ובוודאות יקרה.
נכון שישנם מומחים רבים שמראים מודלים של עובד שחוסך 37 שנה על בסיס ריבית שהיא כיום הזויה, התפתחות שכר לא ריאלית, ואצלו לא תהיה כל בעיה בעתיד. העניין שזה רק מודל תיאורטי, כי המציאות שונה לגמרי.
להלן נתונים אשר דורשים התייחסות בכל מודל:
א. רוב המצטרפים לתוכנית פנסיונית מפסידים אצלנו עשור מהחיים ועשור של הפקדות: דוחים צבא עם שנת שירות, משתחררים בגיל 22 או מאוחר יותר, יוצאים לטיול קטן ואחר כך לטיול גדול, עושים פסיכומטרי, עובדים בעבודות מזדמנות, לומדים. כך, עד שהם נקלטים בשוק העבודה במקום רציני, הם מפסידים כמעט עשור.
ב. הניידות כיום רבה, מחקרים מראים שלאורך כל פרק זמן עבודה של אדם, כ-20% מהזמן נמצא בין עבודות, ולכך השפעה רבה על רצף ההפקדות.
ג. מסתבר שאנשים פודים קרוב ל-30% מכספי הפיצויים לאורך השנים, עובדה שפוגעת בצורה משמעותית בחיסכון הנצבר.
ד. רק חלק מהשכר מבוטח במקומות רבים.
ה. רק על 70% מכספי הפיצויים יש הפקדה שוטפת לחיסכון ארוך טווח על כל המשתמע מכך.
ו. הריבית שהורגלנו אליה בשנים האחרונות רק הולכת ויורדת.
ז. רוב הקרנות נכנסות בשנים האחרונות לתשואות דמוגרפיות שליליות, יש לזה פגיעה בחסכונות קיימים בקרנות והצפי שזה רק ילך ויגבר.
נקודות אלו ואחרות, הן נקודות שחייבות לבוא לידי ביטוי בכל מיני סימולציות הזויות שמוצגות היום ומראות לכאורה שיש פנסיה במדינת ישראל. אם לא ינקטו פעולות, חלקן כואבות, על ידי הריבון (עליהן ארחיב במאמר אחר) אם לא יוכרז על ידי הריבון כי בעיית הפנסיה היא הבעיה הגדולה שלנו ומחייבת הגדרה של "אסון לאומי", הרי נמשיך לחפש את המטבע מתחת פנס, נמציא מודלים של תפעול, של מכרזים הזויים לפנסיה. נמציא מודלים שרק מסבכים את החיים, ויוצרים אשליה אחת גדולה שאכן הנושא מטופל, ולא כך.
