בית המשפט העליון דחה השבוע את הערעורים ההדדיים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בנוגע לעיזבונו של כדורגלן העבר אבי כהן, וקבע כי משפחת הכדורגלן, שנהרג בתאונת דרכים ב-2010, תקבל 530 אלף שקל מהמאגר לביטוח רכב.
ב-20 בדצמבר 2010 נפצע כהן באורח אנוש בתאונת דרכים, סמוך למתחם הבורסה ברמת גן. רכב מסחרי פגע בו בעת שרכב על קטנוע. הוא הובהל לבית החולים איכילוב, שם שכב ללא הכרה במשך תשעה ימים, עד שמת מפצעיו, והוא בן 54 בלבד.
הוא נטמן בבית העלמין מורשה ברמת השרון. בתביעה שהוגשה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים גוללו התובעים את סיפור חייו של המנוח, שהיה בעברו כדורגלן מצטיין, מהבולטים בשנות ה-70 וה-80 ומהראשונים שעברו לשחק באנגליה. המנוח שיחק בקבוצת ליברפול ב-1979 וזכה עמה באליפות.
לאורך שנות ה-90 שימש המנוח כמאמן כדורגל בקבוצות שונות בליגת העל, וב-2005 נבחר לכהן בתפקיד יו"ר ארגון שחקני הכדורגל בישראל, שבו כיהן עד לפטירתו. המחלוקת המרכזית בין הצדדים נסבה על בסיס השכר, לפיו יש לחשב את הפסד השתכרותו של המנוח בשנים האבודות. משפחתו טענה כי המנוח היה גם יזם נדל"ן שעסק בפרויקט בנייה בגוש הגדול שבצפון תל אביב, וכי נתבקש פעמים רבות על ידי גורמים בעולם הכדורגל לעבוד כמאמן של קבוצות שונות או כמנהל של מחלקות הנוער של מועדון הכדורגל הפועל תל אביב.
לאור זאת, נטען כי יש להעמיד את כושר השתכרותו של המנוח בשנים האבודות על שילוש השכר הממוצע במשק ולקבוע כי גיל הפרישה של המנוח יעמוד על 75. ואולם בית משפט המחוזי קבע בפסק דינו כי אין לראות את המנוח כיזם נדל"ן, מכיוון שערך באופן חד-פעמי עסקת קומבינציה, שבמסגרתה קיבל כמה דירות מגורים בגין החלק בקרקע שהיה בבעלותו. הדבר ארע ב-2009 ומאז לא עסק כהן בנדל"ן.
עוד קבע השופט אליהו בכר מבית המשפט המחוזי כי בעשר השנים האחרונות לחייו המנוח לא עסק כלל בתחום האימון, אלא פנה לאפיקים אחרים. כהן שימש בהתנדבות בתפקידו כיו"ר ארגון שחקני הכדורגל בישראל ושיעור השתכרותו החודשית היה נמוך ביותר, והתבטא למעשה בהחזר הוצאות ולא בשכר עבודה.
באשר לטענה כי המנוח התעתד או שהיה בכוונתו לחזור ולעסוק באימון או בניהול בעולם הכדורגל, נקבע כי אין מקום להביא בחשבון "הרהורי הלב או רצונות שלא באו לכלל מימוש או להתחלת מימושם". בית משפט המחוזי העמיד את בסיס שכרו של המנוח ערב התאונה ועד למועד פסק הדין על שכר מינימום. לעתיד, נפסק סכום גלובלי של 700 אלף שקל על פי השכר הממוצע במשק עד גיל 70, בתוספת סכום המשקף את אפשרותו של המנוח לשוב לעולם הכדורגל כמאמן/ מנהל.
בית המשפט ציין בפסק דינו כי אילו היה מחשב את הפסדי ההשתכרות של המנוח רק על פי השכר הממוצע במשק, הרי שהסכום בגין הפסדי השנים האבודות היה עומד על 522 אלף שקל בלבד. בסופו של דבר קבע בית המשפט את נזקי העיזבון בסכום של כ-982 אלף שקל. מסכום זה הופחתו תגמולי המוסד לביטוח לאומי בסך כ-452 אלף שקל.
על פסק דינו של השופט בכר הוגשו שני ערעורים: הערעור של העיזבון התמקד בעיקר בטענה כי בית המשפט לא הביא בחשבון את פוטנציאל ההשתכרות של המנוח, כמי שהיה כדורגלן עבר מפואר וכמי שהוכיח כישורים ויזמות נדל"ן. מנגד, המבטחת התמקדה אף היא באובדן השכר בשנים האבודות, בטענה שלא היה כל בסיס להכפיל, ואף לשלש, את שכרו של המנוח, לעומת שכרו בפועל בעשר השנים האחרונות.
בדחיית שני הערעורים כתב השופט יצחק עמית כי "לא ניתן היה להסתמך על העדויות שהובאו בפניו כראיה לתוכניות מגובשות של המנוח לחזור ולעסוק בעתיד באימון או בניהול קבוצות כדורגל. המנוח פרש מאימון כדורגל עוד בסוף שנות ה-90, ולמעשה, לא עבד ולא השתכר בעשר השנים האחרונות בחייו. לא סגי בהנחות ובספקולציות לגבי אפשרויות התעסוקה שעמדו בפני המנוח, שהעדיף משך כעשר שנים להתמקד בכהונתו ההתנדבותית כיו"ר איגוד שחקני הכדורגל.
"גם העובדה שהמנוח גילה כישורים שונים בתחום הנדל"ן לגבי קרקע פרטית שלו, אינה יכולה להיות מובאת בחשבון, באשר מדובר בעסקה חד-פעמית הנוגעת למקרקעין של המנוח, ושהסתיימה עוד ב-2009. לאור זאת, לא אכחד כי חישוב אובדן ההשתכרות של המנוח בשנים האבודות נעשה ביד רחבה על ידי בית משפט קמא, שהביא בחשבון את פוטנציאל ההשתכרות של המנוח. ברם, ובהתחשב גם בגובה הסכום שנותר בידי העיזבון אין בכך כדי להצדיק התערבות של ערכאת הערעור כפי שנטען על ידי המבטחת בערעורה". השופטים יורם דנציגר וצבי זילברטל הסכימו עם עמית. את משפחת כהן ייצגו עוה"ד משה קפלנסקי ורמי זך, שהעדיפו שלא להגיב על דחיית הערעור.
