בית משפט השלום בתל אביב חייב את חברת הפניקס לשלם את ביטוח המשכנתא לבני זוג במלואו, אף על פי שבת הזוג שנטלה את המשכנתא ומתה מסרטן לא דיווחה על עברה הרפואי כפי שהיתה אמורה לעשות בהצהרת בריאות שעליה חתמה.
ב-2004 רכשו בני זוג נכס להשקעה בסכום של 1.4 מיליון שקל. כשרכשו את הנכס הם נטלו מבנק לאומי משכנתא שבוטחה בסכום של 1.12 מיליון שקל. הבנק דרש מהם לבטח את ההלוואה בביטוח חיים. בהתאם לביטוח זה, כאשר אחד מבני הזוג נפטר, חברת הביטוח מסלקת את המשכנתא ויתרת סכום הכיסוי משולמת לבן הזוג הנותר.
לפני עשיית הביטוח דרשה חברת הביטוח מבני הזוג למלא הצהרת בריאות שכללה סעיף שלפיו לא אושפזו בבית חולים כתוצאה מתאונה או מחלה במשך שלוש שנים לפני עריכת הביטוח. כעבור חמש שנים נפטרה האשה מסרטן. בעלה ביקש להפעיל את הפוליסה, אך אז התגלה למבטח שבניגוד להצהרות הבריאות היא אושפזה שש פעמים שבמהלכן עברה בדיקות בקשר עם מחלת חום המלווה בהגדלת כבד וטחול.
עוד נתגלה שלפני עריכת הפוליסה היא עברה ניתוח לכריתת הטחול. חברת הביטוח דחתה את דרישת הבעל על בסיס המידע. הפניקס טענה כי המבוטחת לא גילתה את האמת בהצהרת הבריאות שעליה חתמה עם הצטרפותה לפוליסה – היא השיבה בשלילה לשאלה אם אושפזה בשלוש השנים האחרונות, אף על פי שאושפזה. "אי מסירת מידע זה מהווה לכאורה פעולה בכוונת מרמה, כאמור בחוק חוזה הביטוח", נטען במכתב.
החברה טענה עוד כי אילו מידע זה היה ידוע לחברת הביטוח, היו מוסיפים למבוטחת דמי ביטוח בשיעור של 150%. עו"ד דוד פייל, שייצג את האלמן, טען לפגמים בהצהרת הבריאות שעליה נדרשה המנוחה לחתום, ולהיעדר קשר נסיבתי בין אשפוזיה בעבר לנסיבות מותה. אחת הראיות שהובאו היתה הצהרה של הרופא שטיפל באשה וסיפר כי היא נפטרה כתוצאה ממחלה שהתגלתה אצלה כשלוש שנים לאחר החתימה על פוליסת הביטוח, ולאשפוזיה הקודמים לא היה קשר למחלתה.
השופט אליהו קידר קבע כי האשה אכן הפרה את חובת הגילוי כלפי המבטחת: לגישתו, בנסיבות העניין היה עליה לפרט בהצהרת הבריאות על האשפוזים וכריתת הטחול שעברה. אלא שאין בנסיבות אלה כדי לפטור את חברת הביטוח מחובת התשלום. השופט הבהיר שדיני הביטוח הנוהגים בישראל מאפשרים לבית המשפט לשלול תגמולים מהמבוטח רק אם הוכח כי זה הסתיר מידע מהותי מפני המבטח כדי להשיג את הביטוח במרמה.
בית המשפט הסביר כי כשמילאה האשה את הצהרת הבריאות, שללו רופאיה את מחלת הלימפומה, שממנה היא נפטרה בסופו של דבר, לכן ברור שלא היתה לה כוונה להערים על חברת הביטוח. בית המשפט גם שלל קיומו של קשר סיבתי בין הסתרת המידע בהצהרה לסיבת המוות – משום שהאשה נפטרה מלימפומה, ולא מהמחלה שנתגלתה בעקבות האשפוזים. הפניקס חויבה לשאת בהפרשי התשלומים בסכום של 1.2 מיליון שקל, ובנוסף שילמה כ-250 אלף שקל בעד שכר טרחת עורכי הדין.
