בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים פסק כי רוכב אופנוע שנפגע בתאונה יפוצה על ידי המאגר הישראלי לביטוחי רכב בעוד 650 אלף שקל, נוסף על 2.5 מיליון שקל שכבר נקבעו לו.
המערער, יליד 1972, בעל פיצרייה, נפגע ב-2010 בתאונת דרכים בעיקר בגבו ובגפיו התחתונות. בית המשפט המחוזי מינה מומחה אורתופדי, שבדק את המערער וקבע כי יחד עם כל הפגיעות שמהן סבל, דרגת נכותו הרפואית המשוקללת היא 72.84%. בסופו של דבר אימץ בית המשפט את חוות דעתו של המומחה, אך הפחית את הנכות הרפואית שנקבעה לו ל-72.34%.
בית המשפט העריך את שכרו של המערער בסך של 19,782 שקל בחודש (16.599 נטו). הוא אף מצא כי לאחר התאונה המשיך המערער לנהל את הפיצרייה וכי חלה ירידה של ממש בהכנסות בשנת התאונה. על כן, העמיד בית המשפט את הפגיעה בכושר ההשתכרות ב-2010 על 60% ואת הפגיעה בעתיד, המתבטאת בעיקר בצורך לשכור עובדים נוספים, על 35%.
בהתאם לכך, חישב בית המשפט את הפסדי ההשתכרות של המערער עד גיל 70 והעמיד אותם על סך של 1,684,907 שקל. עוד נקבע כי מכיוון שברשות המערער היה רכב מנהלים מרווח דיו להתניידות, יהיה הפיצוי בגין רכיב הניידות 200 אלף שקל.
ברכיב עזרת צד ג' נקבע כי המערער לא יזדקק לעזרה צמודה, על כן נקבע כי שיעור הפיצוי בגין רכיב זה יהיה 90 אלף שקל בלבד לעבר ולעתיד. נוסף על כל אלה, נפסקו לזכות המערער פיצויים של 154,867 שקל עבור נזק לא ממוני, 259,500 שקל עבור התקנת מעלית ותפעולה בביתו, 30 אלף שקל עבור הוצאות רפואיות ו-20 אלף שקל עבור נסיעות.
סך הכל, נפסקו לזכות המערער 2,439,274 שקל. אלא שהמערער טען כי פסק הדין מקפח אותו בעיקר בסעיפי כושר ההשתכרות, עזרת צד ג' וניידות. מנגד, טענה המבטחת כי שיעור הנכות הרפואית אינו נכון וכי יש להעמידו על 41.68% בלבד. לגבי כושר ההשתכרות נטען כי המערער מייצר הכנסה גם ללא עבודה פיזית – ועל כן הפגיעה בכושר ההשתכרות צריכה לעמוד על 24% בלבד. לגבי הוצאות דיור, נטען כי המערער לא התקין מעלית בביתו אלא רכש דירה בבניין עם מעלית, וכי המערער אינו זקוק לעזרת צד ג' כלל והעזרה שמקבל מבני משפחתו אינה דורשת פיצוי כלל.
בית המשפט העליון קבע כי לא מצא ממש בערעור כנגד. הוא טען שאין מקום להתערב בגובה הנכות הרפואית שנקבעה למערער. באשר למערער, ציין בית המשפט כי "נכותו הרפואית הועמדה על 72%, רובה ככולה בתחום האורטופדי, בגין מגבלות בגפיים התחתונות ובגב. בנוסף, הביע המומחה דעתו כי המערער יזדקק בעתיד לניתוח החלפת מפרק הירך, ואולי גם של החלפת ברך. בית המשפט העמיד את שיעור הגריעה בהשתכרותו ובכושר השתכרותו של המערער על 35%, דהיינו, כמחצית הנכות הרפואית.
לטעמי, פער זה אינו סביר בנסיבות העניין, ואינו לוקח בחשבון כי בחלוף השנים, עלול המערער להיפגע בהשתכרותו בשל מגבלותיו הפיזיות".
בית המשפט הוסיף וציין כי כאשר הנפגע הוא בעל עסק עצמאי, הערכת הגריעה בהשתכרותו או בכושר השתכרותו אינה מלאכה פשוטה בשל גורמים שונים. "כאמור, למערער עסק קטן של פיצרייה. מטבע הדברים, בעסק כגון זה, בעל הבית אינו יושב בחיבוק ידיים אלא נותן את ידו לעבודה הפיזית הקשה הכרוכה בניהולו ובתפעולו של העסק".
כשדן בעזרת צד ג', הביע בית המשפט המחוזי דעתו כי "התובע לא יוכל לבצע פעולות פיזיות קשות בביתו ויזדקק לעזרת הזולת". כך בבית, וכך גם לגבי הפעולות בעסק הכרוכות בעבודה גופנית. בית המשפט המחוזי אף עמד על כך שבשנת התאונה נוספו שני עובדים נוספים לעסק, והדבר אך ממחיש כי המערער נוטל חלק בפעילות השוטפת הכרוכה בהפעלת הפיצרייה. "המערער כיום בן 42 ולפניו עוד 28 שנות עבודה כעצמאי, ויש להביא גם בחשבון כי הפיצרייה לא תוסיף להתקיים זמן כה ממושך, וכי עוצמת המגבלות הפיסיות תגדל בחלוף השנים. המערער עובד בפיצרייה מגיל צעיר ולא רכש השכלה או מקצוע אחר. בהינתן כל אלה, דומני כי לא היה מקום להסתמך אך ורק על הכנסות העסק ב-2011, שנה אחת לאחר התאונה בלבד, והמערער אכן הלין בערעורו על כך שבית המשפט לא בחן את נתוני 2012 המעידים על פגיעה קשה בהכנסת העסק".
בהתחשב בכל אלה, קבע בית המשפט העליון כי יש מקום להעלאה ברכיב הגריעה מההשתכרות ומכושר ההשתכרות בעתיד ולהעמידו על כ-50%, ולהעלות את הפיצוי גם ברכיב של עזרת צד ג', ופסק על העלאת הפיצוי שנפסק למערער בסכום גלובלי של 650 אלף מעבר לפיצוי שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי ובערכי פסק הדין. לסכום זה יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ. יתר חלקי פסק הדין יישארו על כנם.
