ביה"מ העליון: הסדרת כיסוי ביטוחי לנהג שיכור – לא במסגרת דיני הביטוח

השבוע התקיים דיון בוועדת הכלכלה של הכנסת בנושא הגדרת "שיכור" בתקנות התעבורה, מתוך מטרה להחמיר את החזקה הראייתית בדבר היות הנהג המעורב בתאונה "שיכור" בטרם התאונה. יום לפני הדיון בכנסת ניתן פסק דין בבית המשפט העליון אשר הסדיר את סוגיית הכיסוי הביטוחי בתביעות רכב בהם מעורב נהג פוגע שיכור.

סוגית השכרות נדונה כבר על ידי הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון, אשר קבעה באוגוסט 2015 כי פוליסת ביטוח לא תחריג שכרות, ועם זאת עדיין בבתי המשפט, חברות הביטוח החליטו כי הן מעוניינות שלא להותיר את הסוגיה בדבר נהיגה בשכרות עמומה.

בעקבות מקרים רבים של תאונות דרכים בהן מעורב הנהג שיכור ואשר הגיעו לבתי המשפט, עלתה השאלה הגדולה בדבר החבות הביטוחית. חברות הביטוח דורשות את הסדרת הסוגייה – האם נהיגה תחת השפעת אלכוהול מהווה מעשה מכוון של הנהג השיכור, האם קיים אשם תורם של הנהג? או שנהיגה בשכרות נכנסת תחת הגדרת "נהיגה תחת השפעת סמים".

השבוע ניתן פסק דין של בית המשפט העליון אשר מכריע בסוגייה. השופטת וילנר אמרה בדיון כי השאלה המרכזית שנבחנה בפסק הדין היא האם יש לפטור מבטחת מחבותה לפי חוזה לביטוח אחריות כלפי צד שלישי בשל נזקי רכוש, כאשר נמצא כי המבוטח נהג ברכב תחת השפעת אלכוהול בעת קרות מקרה הביטוח?

הסדר שלילי

המבטחת טענה שאין מקום להחריג נהיגה תחת השפעת אלכוהול, אלא שבית המשפט קובע כי "מלשון הפוליסה התקנית ומתכליתה, כמו גם מהשוואה לדברי חקיקה אחרים העוסקים בנהיגה תחת השפעת אלכוהול וסמים מסוכנים, עולה כי יש לפרש את בחירת המחוקק שלא להכליל בין החריגים לאחריות המבטח מקרה בו המבוטח נהג תחת השפעת אלכוהול כ'הסדר שלילי'. כאשר המחוקק רוצה לכלול את שני סוגי ההתנהגויות הוא עושה כך מפורשות".

בית המשפט קובע בפסק הדין מספר כללים הבאים להסדיר את נושא החבות הביטוחית במקרה של תאונה בה מעורב נהג שיכור ומציין כי תכלית החוק היא שלא לצמצם את חבות המבטח וכי נהיגה בשכרות אינה פעולה שניתן להגדירה כמעשה מכוון. בנוסף, על מנת להוכיח כי תאונה נגרמה בכוונה יש להציג הוכחות המעידות על כך.

עוד התייחס בית המשפט לעניין התניות בפוליסה וקבע כי אין להחריג בפוליסה סעיפים המתייחסים לנהיגה זהירה של הנהג. השיקולים להכנסת סעיף לפוליסה צריכים לנבוע מדיני הביטוח בלבד ולא משיקולי הרתעה. הפוליסה מגלמת בפרמיה את הכיסוי מפני רשלנות של המבוטח.

בסיכומו של דבר קבע בית המשפט כי קביעת מדיניות לעניין רשלנות מבוטח עלולה לגרום למדרון חלקלק, ולכן יש להשאיר את הנושא בדבר הפחתת דמי הביטוח לנהג המצוי תחת השפעת אלכוהול, לפתחו של המחוקק. השופטים הדגישו כי "נהיגה בשכרות היא רעה חולה שיש למגר, אך הכלים הם בחינוך ובהסברה, וכן בהרתעה וענישה, אך לא במסגרת דיני הביטוח שנועדו לתכלית אחרת, לפצות צדדים שלישיים ותמי לב".