ככלל, על פי התנאים הכלליים של הפוליסה לביטוח רכב פרטי ומסחרי, רישיון נהיגה בר תוקף בישראל במועד קרות התאונה הוא תנאי להחלת הכיסוי הביטוחי.
חברות הביטוח פירשו תנאי זה של הפוליסה באופן נרחב, כאשר בכל מקרה שבו עלה "חשד" כלשהו הנוגע לתוקף רישיון הנהיגה, ללא קשר לסיבה, חברת הביטוח מיהרה לדחות את תביעת המבוטח חרף מחאת הסוכן כי זה לא הוגן. המבוטח, ושלא בצדק, נשאר ללא ביטוח עליו שילם ממיטב כספו, הכעס מנותב אלינו להגשת תביעה משפטית.
הבשורה היא כי יש מה לעשות במצב זה. טענת תחולת חריג היא טענת הגנה ולכן הנטל על המבטחת להוכיח כי חריג לכיסוי התקיים ומקום בו קיים ספק פועל לטובת המבוטח ולרעת המבטח.
להלן שלושה מצבים שכיחים של התליית רישיון נהיגה:
1. התליית רישיון עקב ניקוד
במקרים בהם צבר נהג נקודות לחובתו עקב עבירות תנועה שביצע, הרי שהוא יוזמן על ידי רשות הרישוי לעבור קורס "נהיגה נכונה" אשר מהווה אמצעי תיקון, שההשתתפות בו הינה חובה והנהג חייב לעבור בהצלחה מבחן בסיומו (סעיפים 545־549 לתקנות התעבורה).
תקנה 551 (ה) לתקנות התעבורה קובעת כי אם חלפו שישה חודשים מיום שהודע לנהג אודות חובתו להשתתף בקורס והוא לא דאג לעשות כן, הרי שרשאית רשות הרישוי להתלות את רישיונו של הנהג בהודעה שתינתן ותישלח לנהג.
רוב המקרים שבהם דוחה חברת הביטוח את הכיסוי הביטוחי מבוססים על שאילתה מטעם משרד הרישוי במסגרתה עולה כי במועד התאונה רישיונו של הנהג ברכב המבוטח הותלה מאחר ולא עמד בחובתו לעבור את קורס "נהיגה נכונה" אליו זומן.
בית המשפט קבע כי יש לנהוג בהתאם לנורמה לפיה שלילת הכיסוי הביטוחי במקרה בו רישיונו של הנהג הותלה עקב שיטת הניקוד מתקיימת רק מקום בו לנהג היתה ידיעה שהינה פוזיטיבית אודות ההתליה, והתלייתו של רישיון נהיגה איננה בתוקף כלפי הנהג כל אימת שלא קיבל הודעה עליה, וזאת נוכח המשמעות הכספית הדרמטית של אי ידיעה. נקבע כי רק מי שהחליט כי חרף פסילת רישיונו ימשיך לנהוג, וגרם לתאונה, חשוף כאמור לכך שהוא ייאלץ לשאת מכיסו בנזקיו שלו ואף של ניזוקים אחרים. על המבטחת החובה להוכיח שהנהג ידע על ההתליה באופן בפועל.
במקרים רבים מסתמכות חברות הביטוח על "חזקת המסירה" שבתקנה 550 (ב) לתקנות התעבורה, וטוענות על יסודה כי הודעת ההתליה נשלחה בדואר רשום למענו של התובע לפני התאונה, ולפיכך התובע מוחזק כמי שקיבל את הודעת ההתליה קודם לתאונה ולא עמד בנטל לסתור חזקה זו.
חזקת המסירה הנ"ל, כמו ככל חזקה, ניתנת לסתירה, כאשר אם יוכיח הנמען, למשל, שלא קיבל את דבר הדואר מטעמים שאינם תלויים בו, או שהכתובת אינה נכונה. חשוב להבהיר כי הפסיקה מציינת שיש מקרים בהם למרות שההודעה לא נתקבלה לכאורה בידי הנהג, עדיין יראו אותו כמי שידע על השלילה. בכל מקרה ייבחנו הסיבה לאי קבלת ההודעה ותום ליבו של הנהג.
2. התליית רישיון נהיגה עקב חובות בהוצאה לפועל:
על פי סעיף 66 (6) לחוק ההוצאה לפועל, רשאי רשם ההוצאה לפועל להגביל חייב מלקבל, מלהחזיק או מלחדש את רישיון הנהיגה. ההלכה עוסקת בהגבלה פורמלית במהותה שאינה משליכה על כושרו של הנהג לנהוג ברכב, וככזו אין בכוחה כדי לשלול את הכיסוי הביטוחי.
3. אי השתתפות בקורס ריענון:
תקנה 213 (ג) לתקנות התעבורה קובעות, כי: "רשות הרישוי לא תחדש רישיונו של בעל רישיון נהיגה כמשמעותו בתקנת משנה (א), במועד חידוש הרישיון שיחול לאחר שהוזמן כאמור, אלא אם כן הציג אישור כי עבר השתלמות בנהיגה”.
במקרה זה חשוב להדגיש כי עמדת הפסיקה היא שהחובה לעבור קורס ריענון אינה תנאי טכני פורמלי, אלא תנאי מהותי, הנוגע לכשירותו ולכשרותו של הנתבע לנהוג, ולכן הפרת החובה האמורה יוצרת סיכון תחבורתי ממשי ולא סביר, הן לנתבע עצמו והן למשתמשים אחרים בכביש. על כן, אי השתתפות נהג בקורס ריענון יכולה בהחלט להוביל לשלילת תוקפו של הכיסוי הביטוחי, בתנאי שנמסרה לנהג הודעה על חובת ההשתתפות בקורס והוא ידע עליה.
לסיכום, דחיית התביעה על ידי המבטחת איננה סוף פסוק, יש בהחלט מה לעשות באמצעות הליך משפטי.
הכותב הוא בעל משרד עורכי דין בתחום הנזיקין, תאונות דרכים וביטוח לאומי
