בבית המשפט העליון נדונה בקשת ערעור של הפניקס חברה לביטוח בע"מ וסוכנות ביטוח בע"מ על ידי עו"ד אמנון עמיקם ממשרד גנות-עמיקם עורכי דין כנגד חברת ס.א.ל שיווק ביצים בע"מ על ידי עו"ד קרן זמיר אלימלך, חברת איתוראן איתור ושליטה בע"מ ופורמלי צבי. פסק הדין ניתן במאי 2018, בהיעדר הצדדים, מפי כבוד השופט נ' הנדל, כבוד השופט א' שהם וכבוד השופטת י' וילנר.

עובדות המקרה: מדובר על בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים, שבו התקבלה תביעת הפניקס, נגד המבקשות, לקבלת פיצויים בגין גניבת משאית שבבעלותה. המחוזי קיבל את ערעור המשיבה והפך את פסק דינו של השלום שדחה את התביעה, והחזיר התיק להמשך דיון בשלום. משאית בבעלות המשיבה נגנבה בידי "משתמש חוקי", שידע את קוד הפעלת מערכת האיתור בה. המבטחת (הפניקס) סירבה לשלם את תגמולי הביטוח, בנימוק, שהמשאית נגנבה במעורבות של נהגי החברה, בהתבסס על שני סייגים בפוליסת הביטוח: הראשון, סייג השולל כיסוי ביטוחי במקרה של גניבה על ידי עובד של המבוטח או בשיתוף עמו; והשני, סייג השולל את הכיסוי במקרה של אי הפעלת אמצעי מיגון כנדרש.

השלום קבע, כי אירע מקרה ביטוח, בו המשאית נגנבה בידי עובד של המשיבה, באופן השולל את הכיסוי הביטוחי על פי הפוליסה. טענת המשיבה, לפיה הפוליסה לא התקבלה אצלה – נדחתה. בערעור במחוזי נקבע, כי בהיעדר ראיה למשלוח הפוליסה, לא ניתן לקבוע שהיא התקבלה אצל המשיבה. מכתב דרישת התשלום אינו מספק, מכיוון שלא הוכח, כי הפוליסה צורפה אליו. משלא הוכח, כי הפוליסה הומצאה כנדרש למבוטח, הפניקס מנועה מלהסתמך על הסייגים הקיימים בה, ודין תביעתה של המשיבה להתקבל.

פסק הדין: בית המשפט העליון דן בבקשה כבערעור וקבע, כי חוק חוזה הביטוח נועד להסדיר חוזים המאופיינים בפערי כוחות גדולים בין החברה המבטחת לבין המבוטח, ומרחיב את החובות המוטלות על המבטח תוך צמצום החובות המוטלות על המבוטח, בייחוד במצב בו נטענת טענה לגבי סייג. סעיף 2(א) לחוק מטיל על המבטח חובה למסור למבוטח מסמך חתום בידי המבטח המפרט את זכויות הצדדים וחיוביהם. זו חובה מהותית שנועדה לאפשר למבוטח ללמוד על זכויותיו ועל חובותיו על פי הפוליסה. לא הוכח, שהפוליסה נמסרה לידי המשיבה. מכתב דרישת התשלום אינו מהווה הוכחה מספקת לכך, שהפוליסה עצמה נשלחה למשיבה. במקרה זה עצם שליחת הפוליסה לא הוכחה, ומכאן, שגם לא הוכח שהיא התקבלה. המבקשות לא מילאו את חובת מסירת הפוליסה המנויה בסעיף 2(א) לחוק, ובמעשיהן הן הפרו גם את חובת הגילוי והווידוא.

העליון התייחס לחריג הגניבה בידי עובד בכל הפוליסות בישראל ודחה את הטענה, כי נוכח ידיעה בפועל של המשיבה אודות הסייג, אין קשר סיבתי בין היעדר מסירת הפוליסה לבין הנזק שנגרם לה. בצדק קבע המחוזי, כי המשיבה לא הייתה מודעת בפועל לקיום הסייג, וכי לא הוכח, שהמבקשות היפנו את תשומת לבה לסייג האמור, החל אך ברכבים מעל 4 טון.

העליון דחה את טענת הפניקס, כי נוכח העובדה, שחריג הגניבה בידי עובד מופיע בכל הפוליסות במדינה, המשיבה למעשה לא יכולה הייתה לבטח את המשאית באמצעות פוליסה שאינה כוללת את החריג, ועל כן, נשלל הקשר הסיבתי בין אי המצאת הפוליסה לבין הנזק למשיבה. אי מילוי החובות המוטלות על המבטח (מסירה, גילוי ווידוא) פוגע ביכולת המבוטח להיות מודע באופן מלא לתנאי הפוליסה. אילו עמדו המבקשות בחובת המסירה, וכתוצאה מכך המשיבה הייתה מודעת לסייגים – היא הייתה משנה את התנהלותה. אין זה משנה אם הסייג אכן קיים בכל הפוליסות מסוג זה, שכן אין משמעות הדבר, כי המבוטח היה מודע לסייג בפועל או כי הוא לא היה מכלכל את צעדיו אחרת לו היה מודע לו. חשיבות ידיעת הסייגים כוללת את יכולת המבוטח לנקוט צעדים שעשויים להקטין את הסיכוי להתממשותם.

בית המשפט העליון פסק, כי נוכח מאפייני חוזה הביטוח, לרבות פערי הכוחות בין הצדדים, אין מדובר בחוזה רגיל. לכן, לא בנקל יפטור בית המשפט את המבטחת מחובותיה, אלו המעוגנות בחוק ואלו שכוננה הפסיקה. בענייננו, לא עלתה הצדקה לחרוג מכלל זה. המבקשות טענו, כי סעיף 2(ב) מאפשר להסתמך על התנאים הנהוגים באותו סוג ביטוח אצל אותו  מבטח, כפי שהוגשו לממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון. אולם, ראשית, המבקשת לא הוכיחה, כי הפוליסה הרלוונטית הוגשה לממונה, ולכן, לא הוכחה תחולת הסעיף בענייננו. שנית, ההסדר המיוחד הקבוע בסעיף 2(ב) נועד למלא את החלל בתקופת הזמנים שבין מועד כריתת החוזה לבין מועד מסירת הפוליסה למבוטח, ואין בו כדי להתגבר אפוא באופן גורף על אי המצאת הפוליסה. מסקנה אחרת עשויה לעקר מתוכן את חובת המסירה וכן את חובת ההבלטה המעוגנת בסעיף 3 לחוק.

לסיכום: לנוכח החשיבות המשפטית של העניין, החורגת מהמקרה הקונקרטי, החליט בית המשפט על ידי כב' השופט הנדל, ובהסכמת כב' השופטים וילנר ושוהם, לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, והוגש הערעור על פיה, לדחות את הערעור ולחייב את המבקשות ביחד ולחוד בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין.

הכותב הוא יועץ משפטי לחברי לשכת סוכני ביטוח

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *