מפעיל מונית, כנהג שכיר, פוגע ברכב אחר. מתברר כי למונית אין ביטוח צד שלישי. חברת הביטוח של הצד השלישי מגישה תביעת שיבוב כנגד הנהג הפוגע, וכן כנגד בעל המונית, המעסיק של הנהג הפוגע. חברת הביטוח טענה כי לאור קיומם של יחסי עובד מעביד בין הנתבעים או יחסי שליחות, הרי שרשלנות המעסיק הינה כרשלנות העובד בהתאם לפקודת הנזיקין וחוק השליחות. העובד טען כי הועסק על ידי המעסיק שהיה גם הבעלים של המונית המעורבת בתאונה ולכן על המעסיק היה להפעיל את חברת הביטוח מטעמו ולמצער, ככל שאין לו ביטוח, על המעסיק לשלם את הנזק בין אם כבעל הרכב ובין כאחריות שילוחית כמעסיק. המעסיק מאידך טען כי אין להטיל עליו אחריות ואין בינו לבין חברת הביטוח כל יריבות אישית. יתרה מכך העובד חתם על הצהרה לפיה הרכב באחריותו וכי נמסר לו שאין לרכב ביטוח צד ג'.
בניתוח הנסיבות קובע בית המשפט כי אף אם התקיימו יחסי עובד־מעביד הרי שאין ביחסים אלו לקבוע כי קיימת אחריות שילוחית של המעסיק כלפי העובד. אמנם, סעיף 13 לפקודת הנזיקין קובע כי מעסיק חב, בכפוף להוראות הפקודה, לפעולותיו של עובדו, אך אין מדובר בכלל גורף ולא בכל מצב בו יקבע כי פלוני הינו עובדו של אלמוני, תחול אוטומטית אחריותו השילוחית של אלמוני, ולכן יש לבחון את היחסים בין הצדדים והאם המעסיק שלט על הדרך בה ביצע העובד את עבודתו. במקרה זה, המעסיק לא שלט על התנהלות העובד ואופן נהיגתו, אין מקום להטיל עליו אחריות שילוחית. המבחן בפקודה לקביעת יחסי עובד־מעביד, הוא מבחן "השליטה הגמורה" ואין מקום לקבוע כי נהיגה רשלנית, בנסיבות המקרה, מקימה אחריות שילוחית למעסיק.
לטענת בית המשפט קיימת אחריות לבעל רכב, בעיקר כשמדובר ברכב מונית המשמש לנסיעות מרובות, להודיע פוזיטיבית לנהג מטעמו אם הרכב מבוטח או לא, ויתרה מכך עליו אף לדאוג כי מלוא המסמכים יוצגו לאותו נהג, שעובד על הרכב, קודם לתחילת נסיעתו. אם בחר המעסיק שלא לערוך ביטוח, היה עליו לוודא מול העובד כי הנהג מודע לכך שהרכב אינו מבוטח, ומשכך, לו היה העובד מגיש הודעת צד שלישי כלפי המעסיק, יתכן והיה מקום לחייב את המעסיק לשפות את העובד, בשיעור מסויים.
בית המשפט אף מנתח את פסיקת בתי המשפט בסוגיות דומות ביחס לסוגיית החבות של המעסיק לביטוח רכב שניתן לעובד, ומציין כי נקבע, בנסיבות מסוימות בהן המעסיק לא פעל לבטח את הרכב, כי המעסיק עוול כלפי העובד ברשלנות ולכן זכאי העובד לשיפוי.
עם זאת, בית המשפט מדגיש כי אין המטרה בסעיף 13 לפקודת הנזיקין להסיר אחריות נזיקית מהעובד, אשר כאמור ביצע את העוולה, אלא לסייע לניזוק להיפרע על נזקיו מגורם בעל כיס עמוק יותר מהעובד ככל שעבודתו נעשתה תחת אחריותו של המעסיק ותחת פיקוחו.
לסיכום, בית המשפט קובע כי לאחר שבחן את הפסיקה כמפורט לעיל ואת הנסיבות הקונקרטיות, אין יריבות ישירה בין חברת הביטוח לבין המעסיק ולכן המעסיק אינו אחראי לנזקי העובד ביחס לחברת הביטוח ודין התביעה נגדו להידחות, בית המשפט מחייב את העובד בתשלום מלוא הנזקים שנגרמו. (נכון לכתיבת שורות אלו, לא ידוע אם יוגש ערעור על פסק הדין).
הכותב הינו היועץ המשפטי בלשכת סוכני ביטוח
