בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב פסק כי על חברת מנורה ובעלי הדירה, שביטחו את דירתם במנורה, לשלם כ-9,000 שקל לבעלי הדירה שנמצאת מתחתיהם, בגין נזקי נזילת מים, על אף שהתובעים דרשו פיצויים בסך 13,923 שקל.

בית המשפט נדרש להכריע במחלוקת על היקף נזקיהם של התובעים מחמת נזילת מים שאירעה, ככל הנראה, בינואר 2013 מצנרת דירת הנתבעת, שחילחלה אל דירת התובעים המצויה תחתיה. סוגיית האחריות כלל לא היתה במחלוקת. התובעים דרשו את סכום הפיצויים על פי התיקונים השונים שנדרשו לבצע, ובית המשפט דן בכל אחד מהתיקונים בנפרד.

החלפת התקרה האקוסטית בדירה.

חלק מתקרה זו ניזוק עקב הנזילה ואי אפשר היה להחליף רק חלק מאריחי התקרה האקוסטית, מחמת הבדלי צבע וגוון בין האריחים החדשים לבין האריחים הישנים. התובעים שילמו 5,500 שקל בגין תיקון נזקי הרטיבות, לרבות עבודות צביעת התקרה והחלפת התקרה האקוסטית. ואולם הנתבעים היו נכונים לשלם לתובעים 4,000 שקל.

השופטת קבעה כי "לאחר שמיעת עדויות הצדדים, לרבות השמאי איתן פינטו מטעם מנורה, אני סבורה כי יש לשלם לתובעים סכום של 4,800 שקל בגין הנזק לתקרה ולקירות". השופטת הסבירה כי "הסכום חושב על ידי באופן זה שמחד גיסא אכן היה מקום להחלפת כל התקרה האקוסטית כדי שלא יימצאו בה אריחים חדשים וישנים בצוותא – שאז אפשר להבחין ללא כל קושי בדבר, ומאידך גיסא יש מקום להפחתה מסוימת בגין כך שכל התקרה הנוכחית חדשה היא לחלוטין, שעה שקודמתה לא היתה כזו".

אובדן דמי שכירות לחודש.

שוכרי הדירה פינו אותה בסוף מרץ 2013. חרף ניסיונות התובעים להשכירה, לא עלה הדבר בידם בשל מצב התקרה. רק לאחר תיקון הנזק – הושכרה הדירה. השופטת קבעה כי עבור נזק זה יש לפצות התובעים באופן חלקי. "אכן, עובדה היא כי הנזק שאירע בינואר 2013, לא תוקן עד סוף אפריל או תחילת מאי. נראה כי העילה לכך נובעת מגרירת רגליים מסוימת מצד הנתבעת, שלא הזדרזה לתקן את הנדרש. יוטעם כי האחריות לעניין זה אינה רובצת על מנורה. בעלת הדירה היתה אמורה לגרום לכך שנזקי התובעים יתוקנו ללא שיהוי, ולא היתה אמורה להפנות את התובעים למנורה.

"מן העבר השני, התובעים ראו כי במשך חודשיים לא פעלה הנתבעת לתיקון הנזק. משכך, היה מקום לפעולה מצדם לשם הקטנת נזקיהם. כך הוא במיוחד כאשר התובעים נוכחו לדעת כי ניסיונותיהם להשכיר את דירתם, מאז תחילת אפריל 2013, אינם עולים יפה. או-אז, היה עליהם לעשות מעשה, לתקן את נזקיהם ללא שהיות נוספות ולהקטין בכך למצער חלק מן הנזק הנובע מחוסר היכולת להשכיר הדירה במצבה, כפי שהיה בעת ההיא. התובעים הפסידו דמי שכירות של חודש, קרי: 4,200 שקל. אני סבורה כי בהינתן האמור – יש לזכות התובעים בסכום של 2,940 שקל המבטאים תרומה של 30% מצד התובעים להיווצרות הנזק הנדון בשל אי תיקון התקרה עד למאי 2013, הגם שניתן היה לעשות כן מוקדם יותר".

השופטת אף קבעה כי התובעים יפוצו חלקית על תשלומי ארנונה ומים לאותו חודש בסכום של 149 שקל. נזק כללי: בזבוז ימי עבודה ונסיעות לדירה כדי להציגה בפני גורמים מטעם מנורה, וכן פניות מרובות לנתבעת. התובעים דרשו על כך סכום של 4,000 שקל. השופטת קבעה כי "אין ספק כי התובעים השחיתו זמנם לריק בשל הצורך בפניות חוזרות ונשנות אל הנתבעת, כמו גם מחמת הצורך להתייצב בדירה לשם הצגתה בפני גורמים מטעם מנורה (השמאי ואנשי חברת שחר נזקי צנרת בע"מ), וכן איש המקצוע שתיקן לבסוף את נזקי התקרה (ב.ע.נ. עבודות שיפוצים ובניין). על כל אלה, אומדת אני את נזקי התובעים בסכום כולל של 1,000 שקל. השופטת חייבה את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעים, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, סכום של 8,889 שקל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מ-8.10.13 ועד יום התשלום המלא בפועל. כמו כן, חייבה את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, הוצאות משפט בסכום של 500 שקל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *