במקום לבדוק בציציותיו, מאשים גמזו את אנשי הביטוח

בסמוך לפרישתו, ועל רקע הרפורמה בביטוחי הבריאות של שרת הבריאות יעל גרמן, טען מנכ"ל משרד הבריאות היוצא פרופ' רוני גמזו כי כדי לעודד את הציבור לרכוש ביטוח בריאות, משתמשות חברות הביטוח בדמגוגיה של הפחדה.

גמזו טוען שהביטוח הפרטי הוא ערטילאי ומוגדר על ידי "סיסמאות שיווקיות המשמשות את סוכני הביטוח". בטיעוניו לקה גמזו בדמגוגיה בעצמו, כאשר שכח לציין כי מוצרי ביטוח מוגדרים בחוזים ויוצאים לשוק רק לאחר אישורו של המפקח על הביטוח. למפקח על הביטוח יש סמכויות מלאות להגדיר או להגביל כל דבר הקשור למוצר, החל בהגדרה של כל מלה ומלה בסעיפי הפוליסות, עובר בעמלה לסוכן וכלה בדרישות שירות.

אם כך, למה במקום להפנות את האחריות לרגולטור בא גמזו בטענות לאנשי השיווק? אם כבר מחפשים את מי להאשים, יש לשים לב כי חלק גדול מהאחריות מוטלת על גורמי הפיקוח שגמזו מהווה חלק מהם. הפיקוח של משרד הבריאות על מערכת הבריאות נכשל שוב ושוב, במקרה בית החולים הדסה, בתורים ארוכים, בצפיפות ובמחסור בכוח אדם.

הדור החדש של הרופאים לא שולל את האפשרות לעבוד במערכות פרטיות בלבד, ולא שולל את האפשרות להקטין את מגוון תחומי העיסוק והעניין שלו. אבל את מי הכי קל להאשים? נכון, את סוכני הביטוח. אותו סוכן ביטוח שממלא את הריק שאותו הותירה הרפואה הציבורית ומציע ביטוח משלים או תרופה שאין בסל הבריאות; אותו סוכן שנלחם מול חברת הביטוח או קופת החולים על זכויותיו של הלקוח או שמשלם תביעות לפנים משורת הפוליסה – הוא האשם? ביטוחי הבריאות מהווים רק רבע מרווחי חברות הביטוח, שרובו מגיע משוק ההון.

התשואה על ההון בחברות ביטוח בארץ שווה או נמוכה מהתשואה על ההון בחברות ביטוח מערב אירופיות, ולא גבוהה מזו של חברות ציבוריות אחרות. במבחן רב שנתי, התשואה על ההון נמוכה מהתשואה של הבנקים על ההון. במבט ממעוף הציפור על הרפורמה הצפויה של ועדת גרמן נראה כי באחרונה ניכרת שוב גישת המחוקק להתערב באופן אינטנסיבי, עד כמעט בולשביקי, בשוק החופשי, תוך שהוא קובע את המוצר לחלוטין ומתיר לשחקנים להתחרות על המחיר ועל השירות.

אנו יודעים מה קרה בשווקים אחרים שבהם יש תחרות על מחיר – הוא צונח והשירות מתרסק אחריו בהתאם, וזה משהו שהרפואה הציבורית לא יכולה להרשות לעצמה. את טענתו של גמזו בדבר איכות הרפואה הציבורית, הציבור לא קונה. הציבור מצביע ברגליים, בעוד הידיים חותמות על רכישת פוליסות פרטיות, למרות שיעור ההחזר הנמוך של 38% מהפוליסות.

הציבור יודע שיש רופאים טובים בישראל, אבל סובל מהיעדר זמינות רופאים מומחים וציוד מתקדם, אפליה בין מבוטחים, ועוד כהנה וכהנה בעיות שגמזו מכיר היטב. בריאות היא מוצר עם ביקוש קשיח. הציבור רוצה לדעת שבעת צרה יהיה לו את הפתרון הטוב ביותר, והעדות לכך היא המזומנים המועברים לרופאים מומחים. אם גמזו רוצה לשנות את המצב, עליו להתמקד באותם מקומות שהוא מופקד עליהם – הקטנת החפיפה בין הביטוח הציבורי לפרטי, פתרון בעיית שירותי הרפואה הפרטית, פיקוח אפקטיבי על רמת השירות הרפואי ולא רק על הרמה המקצועית של הרופאים.