"צעירים בגילאי 30־28, שזה בערך גיל ההתחלה לעבודה מסודרת בישראל, שמתחילים עכשיו לחסוך לפנסיה, יהיו במצב של תת־פנסיה כשיפרשו מעבודה בעוד 40 שנה". כך טען שמואל סלבין, חבר הוועדה לבחינת עתיד ענף הביטוח במסיבת העיתונאים בה הוצגו מסקנות הוועדה.
סלבין הסתמך על מסקנות הוועדה בנושא לפיהן "תופעת ריבית 0% במשק, שלדעת מרבית המומחים תהיה קרובה ל־0% גם בשנים הקרובות, גורעת שנות קצבה מתוכננות מן החוסך, או הקטנת הקצבה שהוא זכאי לה. כיוון שתוכניות הפנסיה מטבען נמנעות מהשקעה משמעותית של כספי העמיתים בהשקעות מוטות סיכון, לא צפויה לכספי החיסכון בשנים הקרובות תשואה משמעותית". לדבריו, החיסכון לפנסיה בשנים הראשונות לצבירתה הוא המשפיע ביותר על הקצבה הסופית, ולכן צעירים שמתחילים לחסוך בתקופה הנוכחית ייפגעו יותר מאחרים".
גדעון סער הדגיש כי גם מבוגרים יותר ייפגעו כתוצאה מגובה הריבית במשק, אך פחות מהצעירים שהחלו לחסוך היום. "אנחנו קרבים למשבר חברתי־כלכלי קשה שבו החיסכון הפנסיוני הנצבר לא יספיק לקיום בכבוד בגיל הפרישה", אמר סער והוסיף כי "האזרח בישראל אינו יודע כיום מה תהיה הכנסתו לעת זקנה. אם לא יינקטו מהלכי מדיניות מרחיקי ראות, הצעירים של היום יהיו הקשישים העניים של העתיד".
הפגיעה בקצבת הפנסיה העתידית נובעת גם מעליית תוחלת החיים בישראל ) 80.2 שנה לגבר, 84 לנשים(, שכן, חיים ארוכים משמעותם הוצאות רפואיות ואחרות לאורך שנים רבות יותר. "משאבים כספיים שתוכננו בעבר לממן 15 שנות פרישה לא יוכלו לממן 25 ־ 20 שנות זקנה ואף יותר", טוענים חברי הוועדה. כמו כן, תקופת החיסכון לפנסיה בישראל קצרה יחסית, בגלל השירות הצבאי, שגורע שנות עבודה וחיסכון פנסיוני.
סער. "האזרח בישראל אינו יודע כיום מה תהיה הכנסתו לעת זקנה"
25% בלבד מהשכר הממוצע נטו
כדי להתמודד עם המשבר הצפוי בפנסיה מציעה הוועדה מספר המלצות:
א. לחזור למדיניות של הענקת רשת ביטחון למוצרי הפנסיה השונים (גם ביטוחי חיים וגמל ולא קרנות פנסיה) באמצעות הקצאת אג"ח מיועדות בשיעור של 60%־50%, לעומת 40% כיום.
ב. להעלות את קצבאות הזקנה של הביטוח הלאומי. הוועדה מצאה שקצבת הזקנה בישראל היא נמוכה במיוחד בהשוואה למקובל במדינות ה־OECD, ומגיעה ל-25% בלבד משכר הנטו הממוצע, לעומת 69% בגרמניה ו־ 67% בהולנד.
ג. במקום גיל פרישה אחיד לפי מגדר (נשים וגברים) ליצור מנגנוני פרישה גמישים ודיפרנציאליים. כך למשל בעלי מקצועות הבנויים על ניסיון מתמשך וצבירת ידע, יוכלו לפרוש בגיל מאוחר יותר כדי שמשאבים אלה לא יאבדו למשק.
ד. יציאה מוקדמת יותר לשוק העבודה ולחיסכון הפנסיוני. גובה קצבת הפנסיה מושפע מאוד ממשך תקופת החיסכון, ולכן ככל שמתחילים לחסוך מוקדם יותר, הקצבה תהיה גדולה יותר. במסגרת זו, הוועדה מציעה לקצר את שנות הלימוד ל-11 במקום 12, לקצר את החופש הגדול ולדחות את מועד הגיוס בשנה למי שלומד במשך התיכון לתואר אקדמי. "כך ייצא הצעיר לעבודה מסודרת מיד לאחר שירותו צבאי, כלומר בגיל 22 ־ 21 לערך, ומועד הפקדותיו לפנסיה יוקדם", טוענים חברי הוועדה.
ה. חינוך פנסיוני־פיננסי עוד בבתי הספר, שיופקד בידי משרד החינוך ולא משרד האוצר, וגם פישוט מוצרי הביטוח הפנסיוני כך שיהיו ידידותיים ומובנים לצרכן.
