"גם כשהילד בן 41 הדאגה לא משתנה: הורה נשאר הורה"

יו"ר ועדת האתיקה חוה פרידמן-וינרב מספרת על בנה, ד"ר גיא פרידמן, שהציל את חייהם של עשרות חיילים בצוק איתן
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

ד"ר גיא פרידמן, 41, רופא אורתופד בברזילי ומומחה לקרסול ולרפואת ספורט בימים רגילים, גויס בצו 8 כמפקד פלוגת הרפואה בחטיבת הנח"ל. במשך 40 ימי מילואים הוא הציל את חייהם של עשרות חיילים ולמרבה הצער נאלץ לקבוע את מותם של כמה מהם. את סגן אוהד וייס, למשל, הציל פרידמן בשטח, בניתוח שדה שנערך על אלונקה, תחת ירי פצמ"רים, ובאמצעות טיפול חדשני בפלזמה ובאבקת נוזל דם.

בשבוע שעבר פגש פרידמן את וייס בבית החולים שיבא, שבו הוא מאושפז. "פרידמן עשה הרבה ניסים. לא רק לבן שלנו, אלא גם לאחרים", סיפר משה וייס, אביו של אוהד בשבוע שעבר. "הוא זיהה את הפצע ברגל שגרם לו לאבד דם, ייצב את אוהד והעלה אותו למסוק. אין ספק שהטיפול הציל את חייו. התרגשתי מהמפגש שלהם. לא היה מישהו בחדר שלא הזיל דמעה. זה בן אדם שהחזיר לי את הילד".

וייס נפצע יום לאחר הכניסה הקרקעית מרסיסים בחזה וברגליים ופונה לגבול רצועת עזה. פרידמן היה שם לטפל בו: הוא פתח נתיב אוויר והחדיר צינור לקנה הנשימה של וייס, קיבע לו את הרגליים והניח תחבושות עוצרות דימום שמנעו נזק וצורך בקטיעה. "כל זה לקח 12 דקות וזה מאוד מהיר, בעיקר כשאנחנו בעצמנו תחת פצמ"רים, בחושך וטנקים יורים לצדנו ומטוסים מפציצים מלמעלה. אפילו החדרת עירוי, שלוקחת שלוש שניות בבית החולים, לוקחת בשטח כמה דקות", סיפר פרידמן ל"ישראל היום".

לאחר המפגש הוא סיפר כי וייס הסתכל עליו והחל לבכות. "עוד אלך לראות אותו משתקם והדבר הבא הוא להחזיר אותו ללכת. אין לי ספק שנישאר בקשר". "הוא ילד מקסים, בעל יכולת נתינה בלתי רגילה", מספרת אמו חוה פרידמן-וינרב, שמשמשת כיו"ר ועדת האתיקה בלשכה. "על אף שהוא כבר מבוגר ואב לארבעה ילדים, הדאגה פשוט משתקת. היינו אמורה לטוס לחו"ל וביטלנו את הנסיעה כי אין מצב לנסוע כשהילד נמצא במילואים. גם כשהילד בן 41, הדאגה לא משתנה: הורה נשאר הורה. אפילו פחדנו להתקשר אליו כדי לא להסיח את דעתו, שלא יתרכז בנו אלא בעבודה. הוא היה גם בתוך עזה וגם על הגבול.

"גיא ומשפחתו גרים באשקלון וגם אשתו היתה גיבורה במהלך המלחמה. היא אחות בטיפול נמרץ, אבל היא לא הלכה לעבודה מפני שנאלצה לטפל בילדיהם: בני 6 ,8 ותאומים בני שנתיים. היא קילחה אותם בכיור של המטבח מכיוון שהוא קרוב יותר לממ"ד".

השבוע חזר פרידמן לשגרת בית החולים. צוות של הערוץ הראשון ליווה אותו ביום הראשון בעבודה. "אחד הדברים הכי קשים היו ביום שישי בשבוע השני של המילואים. חזרנו עם 23 פצועים בחטיבת הנחל ושני הרוגים והייתי צריך להתקשר למשפחות של החיילים שלי ולהגיד שכולם בסדר. בטלפון הראשון אתה גיבור וחזק, בטלפון השני אתה פחות גיבור וחזק ובטלפון השלישי אחת מנשות הרופאים שלי התחילה לבכות בטלפון ואני יחד אתה", סיפר פרידמן למצלמות.

"טיפלתי בחייל שכנף של טיל חתכה את לסתו", סיפר בבית החולים. "היתה לי התלבטות מאוד קשה אם לערוך לו התערבות בשטח או לא, אבל ברגע שהשכבתי אותו לאחור כל רקמת העור נכנסה פנימה וחסמה את נתיב האוויר. אז השענתי אותו קדימה, העליתי אותו לאמבולנס והתיישבתי מאחוריו. חיבקתי אותו והחזקתי לו את הלסת. עשיתי חשבון בראש שעד שאני עוצר ומגיע למנחת, מעלה אותו למסוק ומטיס אותו לבלינסון זה לפחות חצי שעה עד 40 דקות ותוך 10 דקות אני נמצא בברזילי. ההחלטה הזאת הצילה את חייו של החייל".

גיא נאלץ לקבוע את מותם של שבעה חיילים. ואולם את מותו של החייל הראשון איתן ברק הוא לא היה מסוגל לקבוע. "איתן היה הפצוע הראשון שלנו מיד אחרי שהתחילה הכניסה. הוא הגיע אלי אחרי כמה כניסות של כדור לתוך החזה ולמעשה הוא היה ללא דופק וללא נשימה. הוא מת במקום. ניסינו לעשות לו החייאה וזה לא הלך. זה שבר אותנו, מכיוון שהוא היה הפצוע הראשון. לא כך ראיתי את הדברים מתחילים, וסירבתי לקבוע את מותו. העליתי אותו למסוק, אף שידעתי שהוא מת תוך כדי שאני מנשים אותו כדי שאנשים לא יישברו. המשכתי להנשים אותו עוד 17 דקות רק כדי שכל החיילים מסביב יחשבו שיש איזשהו סיכוי ושהוא לא הלך כל כך מהר".

עם שובו לשגרה סיפר פרידמן כי המבצע גורם להבין את מהות החיים. "כשהילד שלי בא ומחבק אותי זה מרגש אותי ברמה הרבה יותר גבוהה מבעבר, לא מפני שאני אוהב אותו יותר או כי הוא שונה, אלא כי אני מבין שזה יכול היה להיות אחרת"

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email