ה-OECD, הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח ה כלכלי למדינות מפותחות, ממליץ לחייב את גופי הפנסיה להציע כברירת מחדל תכניות פנסיה בעלות נמוכה, עם דמי ניהול מופחתים.
כך עולה מהדו"ח הדו־שנתי על כלכלת ישראל אותו הגיש בתחילת השבוע מזכ"ל הארגון אנחל גוריה, לשר האוצר משה כחלון.
יש לציין כי לאחרונה יצאה הממונה על אגף שוק ההון, הביטוח והחיסכון, דורית סלינגר, ביוזמה חדשה ודרמטית שתביא לבחירת קרן פנסיה שתהווה ברירת מחדל עליה ימליץ האוצר לכלל הציבור.
תשואות גבוהות
בפרק העוסק בפנסיה בישראל מציין הדוח לחיוב את הרפורמות שנערכו בתחום הפנסיה ובעיקר את המעבר לפנסיה צוברת בשנות התשעים, ואת התשואות בתחום זה. ואולם, הדוח מדגיש, כי סקטור הפנסיה, כמו הבנקאות בישראל, סובל מרמת ריכוזיות גבוהה ביחס למדינות אחרות. בפרק מצוין כי גופי הפנסיה בישראל השיגו תשואה שנתית בשיעור 4.5% בממוצע בתשע השנים האחרונות, לעומת ממוצע של כ־2.5% ב־OECD. רק ארבע מדינות הציגו תשואה גבוהה יותר: קנדה, הולנד, שבדיה ודנמרק. עם זאת, בשקלול פוטנציאל הצמיחה השונה בין המדינות, ישראל נמצאת רק במקצת מעל ממוצע מדינות ה־OECD, כשתשע מדינות מקדימות אותה.
הדוח קובע כי דמי הניהול על החיסכון הפנסיוני כיום בישראל נמוכים מאלה של מדינות ה־OECD, בעקבות התחרות והרגולציה בנושא, אך בישראל יש גם דמי ניהול על ההפקדות השוטפות. ה־ OECD ממליץ לגופי הפנסיה השונים (קרנות הפנסיה, חברות הביטוח וקופות הגמל) להמשיך ולהוזיל את עלות החיסכון הפנסיוני. למשל, מוצע מסלול בניהול פסיבי, שהוא זול ממסלולי הניהול האקטיביים הדורשים מערך עובדים מקצועי ומיומן.
במקביל ממליץ הדוח להגדיל את קצבאות הזקנה מבלי לפגוע בתמריצים לצאת לעבודה. עוד מציעים כלכלני הארגון להעלות באופן הדרגתי את גיל הפרישה לנשים עד להשוואתו עם זה של הגברים (67), מה שיסייע לנשים להגיע לרמת פנסיה גבוהה יותר ויקטין את העוני בקרב נשים בגמלאות. הארגון ממליץ להגדיר את תוחלת החיים כמדד לקביעת גיל הפרישה.
עוד מציין הדוח, כי למרות שיעור גבוה של חוסכים לפנסיה (73%) מתוך כוח העבודה במשק, הרי שיש עדיין ציבור גדול שאינו חוסך בהם: שכבות הגיל הצעירות, המגזר הערבי (32% בלבד חוסכים) וחרדים (48%).
הדוח מבקר את הצעת האוצר להפחית את תקרת ההטבות לחיסכון הפנסיוני מארבע פעמים השכר הממוצע במשק לפעמיים וחצי בלבד, ומציע לחשוב על מנגנון שונה, גם בהשתתפות המדינה (הטבות מיסוי למשל), שייטיב עם העובדים בעלי השכר הנמוך ומי שמתאפיינים בחוסר יציבות תעסוקתית.
ריכוזיות יתר
באשר למערכת הבנקאית בישראל מציין הדוח כי היא חזקה ויציבה. עם זאת, חולשתה היא בהיותה ריכוזית מדי; המערכת הבנקאית נתונה לשליטה של שני בנקים גדולים. הבנקים לאומי ופועלים שולטים על 57% מהשוק הבנקאי וחמשת הבנקים הגדולים במדינה מחזיקים ב־94% מכלל פעילות הבנקים. במערכת הבנקאות הקמעונאית אין בנקים זרים. הבנקים בישראל פחות יעילים מהממוצע במדינות ה־OECD עם הוצאות תפעול גבוהות יותר (במיוחד בנושא השכר) ביחס להכנסות שלהם ואימוץ איטי של שיפורים טכנולוגיים.
הנפגעים העיקרים הם משקי הבית והעסקים הקטנים. הכלכלה הישראלית רק תרוויח אם תהיה יותר תחרות במערכת הבנקאות. בהקשר זה מומלץ כי המדינה תבחן את האפשרות להכניס את בנק הדואר לתחום הפעילות הבנקאית בגווניה השונים, בדומה למקובל בכמה ממדינות ה־OECD.
