היה היה סוכן ביטוח שהיה נאמן לחברות הביטוח, הוא ״פיטם״ אותם בפוליסות ולאט לאט הם ״התרחבו״ לגובה ולרוחב. ניסו לשכנע את הסוכן לעבוד עם חברה מתחרה, הוא סרב בעדינות ונשאר נאמן לחברת הביטוח, שהונה העצמי הלך וגדל עם השנים הודות לו ולחבריו למקצוע. מעת לעת התחלפו בחברה מנהלים, עובדים, ושומרים בכניסה לבניין. מי לא התחלף? סוכן הביטוח הנאמן לחברה. כאן המקום לומר את האמת, שהסוכן לא עבד בהתנדבות וקיבל עמלה עבור עבודתו בימים ובלילות, למען לקוחותיו.
הסוכן ידע ״שהפרה נותנת חלב״ ולאחר התפתחות ״הדיגיטליזציה״ ואמצעי התקשורת האישית לכל בית בישראל, התברר לו שאין צורך בשרותי הסוכן והאינטרנט יכול להחליף אותו ולהעשיר את קופת החברה. עוד התברר לסוכן שההנחה שלו מוטעית, הפרה לא נותנת חלב. ברגע האמת הסוכן הריח את נותני העמלות וחש בכספו ובנפשו ש״הסוס עשה את שלו". את האמת אפשר לומר, הכל נובע לא משנאת הסוכן אלא מאהבת הממון. לכם, סוכן יקר, אמור מהיום ״דראקליזציה״ ולא ״דיגיטליזציה״.
והמשל: ״איכר אחד החליט לחסוך בהוצאות וכל יום הוא הקטין את מנת האוכל של החמור, כך שהחמור רזה, ולא הוציא מילה מפיו, אולם, איך שהחמור התרגל למצב, לפתע הוא מת״. מסקנה חשובה לסוכנים: לא להשאר חמור היכן שבעל הבית מקצץ במזון, אלא לעבור לבעל בית שחושב עליך.
כתבה זו נכתבה בעקבות פרסום של חברות הביטוח המציג את האפשרות לדלג על הסוכן ולעשות ביטוח דרך באינטרנט.
הכותב הינו אב בית הדין של לשכת סוכני ביטוח
