האם דריסת רכב על ידי חיה תחשב כתאונת דרכים?

עו"ד עדי בן אברהם על האבחנה בין שימוש ברכב למטרות נסיעה לבין התייחסות לרכב כזירת התרחשות בלבד
Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on email

בבית המשפט העליון עלתה סוגיה מעניינת על דריסה של רכב על ידי בעלי חיים. מבוטחים נסעו ליום של כיף בפארק הספארי ברמת גן עם רכבם. בתום הביקור, בדרכם לשער היציאה, נוצר פקק של רכבים ורכבם עמד בפקק. עדר אנטילופות שחלף בדהרה עלה על הרכב ופגע בו בעוצמה. המבוטחים ישבו צפונים מפחד ברכב. האם מדובר על תאונת דרכים?

בית המשפט השלום קבע כי אין קשר סיבתי ועובדתי בין הפגיעה לבין השימוש ברכב, ולכן התביעה נדחתה. בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה וקבע כי האירוע עונה על הגדרת תאונת דרכים, וכי היתקלות בבעלי החיים הינה סיכון תעבורתי מקומי וטבעי לשטח הפארק.

רכב שנפגע על ידי בעל חיים יחשב כסיכון תחבורתי | צילום: shutterstock

על החלטה זו ערערה חברת הביטוח בטענה כי, בין היתר, אין קשר סיבתי בין השימוש ברכב לנזקי המבוטחים ואין מקום לראות במקרה כתאונת דרכים. בית המשפט העליון, בבואו לדון בסוגיה, צוין כי אכן רמיסה של רכב על ידי עדר אנטילופות אינו מחזה נפוץ, אך מפעם לפעם יש נסיבות חריגות. במקרה דנן, הרכב הושבת והוכרז "טוטאל לוס" לאחר האירוע.

בית המשפט קובע כי סיווג המקרה כתאונת דרכים יכול היה להתפרש למול שתי גישות נוגדות אך אין טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי. ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים היא "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". במקרה זה השימוש ברכב היה במובנו הטבעי ולא בשימוש לוואי, שכן אין חולק כי הרכב היה בנסיעה, כחלק משיירה של מכוניות שהתקדמה בפקק איטי לכיוון שער היציאה כלומר, למטרת תחבורה, ובית המשפט המחוזי הבחין לעניין זה בין ההקשר התחבורתי של הפעילות, לבין ההקשר התחבורתי של התממשות הנזק.

סיכון טבעי

השאלה כאמור הינה לעניין הקשר הסיבתי, בין השימוש ברכב לנזק. מבחן הסיכון מתקיים במקום בו הסיכון שהתממש הינו הסיכון התחבורתי, ואילו מבחן השכל הישר מתקיים כאשר הקשר בין השימוש בכלי הרכב לסיכון שהתממש תרם תרומה ממשית להתרחשות הנזק.

חברת הביטוח טענה כי השימוש ברכב לא תרם להתרחשות האירוע. אלא שימש כזירת התרחשות בלבד. בית המשפט לא מקבל את הטענה. שהרי נקבע בערכאות הנמוכות כי בזמן הפגיעה ברכב, האנטילופות היו בדרכן לצד השני של הפארק, ולשם כך היו צריכות לחצות את שביל היציאה. אלא שהשביל היה חסום בפקק תנועה שיצרו כלי הרכב שעמדו בצמידות זה לזה, ומשכך, האנטילופות חצו את השביל "מעל" רכבם של המשיבים והמשיכו בדרכן.

היחס בין השימוש ברכב לבין הנזק אינו מקרי, ואלמלא השימוש ברכב למטרת תחבורה לא היה נגרם למבוטחים נזק. גם בהיבט של קשר סיבתי-משפטי עולה המסקנה כי הרכב לא היווה רק זירת התרחשות. מפגש בין רכב לבעל חיים בספארי הינו סיכון מקומי טבעי לשימוש ברכב למטרות התחבורה, ומדובר על סיכון הנובע מתכונות הדרך עצמה וסביבתה הטבעית. בית המשפט אף מציין מקרה בו שיירת רכבים עשתה את דרכה בשביל היציאה מהספארי ונעצרה בגלל בעלי חיים שהגיעו למקום. ראם הכניס את ראשו לאחד מכלי הרכב, נגח בנהג וגרם לפציעתו, אז קבע בית המשפט כי מדובר תאונת דרכים כי קיימת אפשרות וסיכון שתוך כדי נהיגה יפגע נהג מחיה ולא ניתן לקבוע כי הרכב הוא רק זירה.

אין להבחין בין אנטילופה דוהרת לראם שנוגח בנהג, כמו גם למקרים בהם רכב פוגע בבעל חיים שחוצה את הכביש. בית המשפט מדגיש כי קיימים סיכונים טבעיים שהם חלק מהסיכונים בשימוש ברכב. אין מקום לומר, עקרונית, כי קריסה של רמזור, גשר או עץ על רכב, בין אם היה בנסיעה ובין אם עמד ברמזור והמתין לאור ירוק, יחשב הרכב כזירה בלבד.

לסיכום, קובע בית המשפט כי רכב שנפגע על ידי בעל חיים בשטח הספארי עולה בגדר סיכון תחבורתי, ובכך מתקיימת הדרישה לקשר סיבתי בין השימוש ברכב למטרות תחבורה לבין הנזק.

הכותב הינו היועץ המשפטי של לשכת סוכני ביטוח

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on email