בבית משפט השלום בתל אביב נידונה תביעתן של אפרת שמש וישיר איי. די.איי אחזקות בע"מ ("התובעות"), כנגד בליאל אלגואברה ("הנתבע"), כנגד א. אלאמל להובלות בטון בע"מ ("הנתבעת") וכנגד קש סוכנות לביטוח בע"מ. פסק הדין ניתן באוגוסט 2016, בהיעדר הצדדים.
בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט, עתרו התובעות לפיצוי בסכום של 9,721 שקל, עקב נזקי רכוש שנגרמו לטענתן לרכבן במסגרת תאונה, אשר הייתה מעורבת בה משאית בבעלות הנתבעת.
יצוין כבר עתה, כי סוכנות הביטוח נטלה את האחריות לפיצוי התובעות, אולם המחלוקת במקרה דנן עוסקת בשאלה, האם סוכנות הביטוח רשאית לנכות דמי השתתפות עצמית מהסכום שישולם לתובעות?
בתוך כך טענו התובעות, כי מאחר שסוכנות הביטוח נטלה על עצמה את האחריות לתשלום הנזקים, עליה לדרוש את דמי ההשתתפות העצמית, המופיעים בפוליסה, מהנתבעת בלבד. בהשלמה לכך, נטען כי מדובר ביחסים חוזיים בין סוכנות הביטוח לבין הנתבעת, ולפיכך אין בכך כדי להשפיע על צד שלישי, קרי התובעות.
יתירה מזאת נטען, כי סוכנות הביטוח היא לא חברת הביטוח ומהסיבה הזו בלבד אין ביכולתה ובמעמדה כדי לנכות דמי השתתפות עצמית. כמו כן נטען, כי השיקולים בקביעת ההשתתפות העצמית הם שיקולים כלכליים של הצדדים לחוזה בלבד, ויש לפרש את ההתניה שבפוליסה כנגד המנסח ובצורה הנצמדת בקפדנות ללשון החוק, במטרה להגן על התובעות שלא היו צד לניסוח החוזה. לאור כל האמור, עתרו התובעות לפיצוי מלא של הסכום ללא ניכוי השתתפות עצמית.
סוכנות הביטוח ציינה תחילה, כי הנתבעת הינה במצב של חדלות פירעון ואף חוותה קושי רב באיתור הנתבע. לטענתה, יש לחייבה אך ורק בסכום הפיצוי שמעל סכום ההשתתפות העצמית, הקבוע בפוליסה, וזאת ללא קשר להיקף שיתוף הפעולה של הנתבע ו/או הנתבעת. כמו־כן טענה סוכנות הביטוח, כי יש לה יריבות ישירה מול התובעות בהתאם לסעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א־1981. לפי סעיף זה, שכותרתו "מעמד הצד השלישי", סוכנות הביטוח אינה חבה בתשלום מלוא הנזק, אלא בתשלומים בהתאם לתנאי הפוליסה, אשר כוללת בתוכה את רכיב ההשתתפות העצמית.
בהשלמה לאמור, הציגה סוכנות הביטוח את הפוליסה והדגישה שסכום ההשתתפות העצמית החל בנזקי צד שלישי, הוא 5,000 שקל. לדבריה, יש לבצע הפחתה של סכום זה מהסכום הנתבע בהתאם לכך. כמו־כן, קיימת מחלוקת לגבי חלק מהנזק, ויש להעמיד את סכום הפיצוי על 3,525 שקל בהתאם.
לפרש לרעת המנסח
בית המשפט ציין תחילה, כי הכלל שלפיו יש לפרש את חוזה הביטוח לרעת המנסח, תקף גם במישור היחסים שבין חברת הביטוח לבין צד שלישי. סעיף 68 לחוק אכן מתייחס ליריבות ישירה בין צד שלישי שניזוק לבין חברת הביטוח אשר מבטחת את המזיק בביטוח אחריות וזו לשון הסעיף: "בביטוח אחריות רשאי המבטח – ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא – לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי".
ניתן לראות, כי לאור סעיף 68 לחוק, רשאי מבטח לנכות מהסכומים שישלם לצד השלישי את דמי ההשתתפות העצמית שהמבוטח חייב בהם, שכן מדובר למעשה בחיוב שבו נושא המבוטח. יודגש כי קיים הסדר שונה בפוליסה התקנית לביטוח רכב פרטי, אך פוליסה זו אינה תקפה בענייננו, שכן רכב הנתבעת הינו רכב משא כבד.
בנוסף צוין בפסק הדין, כי הגישה הרווחת בפסיקה דוגלת בהגבלת החבות בשל תנאי ההשתתפות העצמית. במקרה דנן, הפוליסה מתנה באופן מפורש וחד משמעי כי בכל מקרה ביטוחי יופחתו מתגמולי הביטוח סכומי השתתפות עצמית. בנזקי צד שלישי, קובעת הפוליסה השתתפות עצמית בסכום של 5,000 שקל. בהתאם לכך, נקבע כי סוכנות הביטוח עמדה בנטל והוכיחה את טענת ההגנה, לפיה היא חייבת בסכום שמעבר לדמי ההשתתפות העצמית.
לבסוף ציין בית המשפט, כי אף על פי שהתוצאה מובילה לכך שהצד השלישי נותר מול שוקת שבורה בכל הקשור לנזקו בסכום ההשתתפות העצמית, כאשר הוא נאלץ לכתת רגליו אל מול מבוטח שלא נושא ביתרת סכום הפיצוי וכאשר התנאים בפוליסה ברורים, יש להיצמד ללשון החוק עד כמה שהתוצאה אינה נוחה כלפי הניזוקים.
למעלה מן הצורך, יובהר כי במצב שבו סעיף ההשתתפות העצמית היה משתמע ליותר מפרשנות אחת, קיימת סבירות גבוהה שבית המשפט היה בוחר בפרשנות המיטיבה עם הניזוק.
בהתאם לכל האמור לעיל, קיבל בית המשפט את התביעה באופן חלקי והורה לשלם לתובעות סכום של 4,721 שקל בגין נזקיהן (לאחר ניכוי דמי השתתפות עצמית) ובתוספת הוצאות משפט.
* עד למועד כתיבת שורות אלו לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.
