האם יכול המעסיק לגעת בכספים צבורים של עובדיו?

בתי הדין לענייני עבודה יצאו באחרונה בשתי פסיקות חשובות בענייני כספי פיצויים ופנסיה
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

בימים אלה פורסמה החלטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, שעניינה צו מניעה שאותו הגישה עובדת במטרה למנוע העברת כספים הצבורים בפוליסה שבחברת מגדל לידי מעסיקתה.

העובדת טענה לבעלות בפוליסה, על כל הכספים הצבורים בה, וזאת בהתבסס על פסיקת בית המשפט המחוזי בעניין בעבר, וכן על יסוד כוונת הצדדים כי הפוליסה תועבר לבעלותה ללא תנאי. החברה טענה כי העובדת התפטרה ואינה זכאית לפיצויי פיטורים.

סעיף 26 (א) (1) לחוק פיצויי פיטורים קובע כי סכומים ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים אינם ניתנים להחזרה, להעברה, לשיעבוד או לעיקול. הערכאות השונות נחלקו בפרשנות סעיף זה, ואופן יישומו.

במרץ ניתנה החלטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, שבה קבעה השופטת מיכל פריימן ברורות כי: ”לטעמנו, אין בעניין המקרה שאליו הפנתה התובעת כדי לקבוע זכאות המבוטח לכספי הפיצויים בכל מקרה, אף במקרה של התפטרות שאינה מזכה בפיצויים“.

באשר לטענה הנוספת, כי כוונת הצדדים היתה להעביר כספי הפוליסה לבעלותה בכל מקרה של סיום עבודה, נקבע כי סיכויי התביעה בטענה זו קשים להוכחה. מנגד קבע בית הדין כי מאזן הנוחות במקרה זה נוטה לטובת התובעת, שכן הותרת הכספים בפוליסה עד להכרעה לא תגרום נזק לנתבעת, בעוד ששחרורם לנתבעת בשלב זה מייתר למעשה את תביעתה להצהיר על בעלותה בפוליסה על כל הכספים הצבורים בה, ואף עלול לפגוע בה בפן הביטוח או המיסויי.

לאור האמור, נעתר בית הדין לבקשת העובדת והורה כי הכספים הצבורים בפוליסה יעוכבו ולא ישוחררו לזכות החברה עד למתן החלטה אחרת במסגרת התביעה העיקרית. מדובר בפסיקה חשובה, שקובעת מפורשת כי אין בפסק הדין בעניין מגדל לקבוע זכאות לכספי פיצויים הצבורים בקופה בכל מקרה. יחד עם זאת, טרם ניתנה הכרעה סופית בסוגיה זו והדבר נתון לפרשנות.

קרן פנסיה או פיצויים?

באפריל ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בתיק שעסק בשאלה אם עובד ומעסיק יכולים להגיע להסכמה כי במקום שמעסיק יפריש כספים לקרן פנסיה ישולם לעובד פיצוי כספי מדי חודש בחודשו.

העובד עבד בחברה, מוסך העוסק במתן שירותי פחחות וצבע, כפחח, מספטמבר 2009 ועד יוני 2012. בין הצדדים סוכם כי העובד יעבוד בין 7:30 ל-16:00 ויקבל 8,500 שקל נטו. מינואר 2010 ביטחה החברה את העובד בביטוח פנסיוני בחברת כלל. ביולי 2010 חתם העובד על מסמכים שבהם ביקש לבטל את הפוליסה ויקבל בתמורה 500 שקל נטו כתוספת למשכורתו.

בית הדין קבע כי על המעסיק חלה חובת הפרשה לפנסיה ולא פיצוי על כך במשכורתו של העובד, ואין זה מעלה או מוריד אם העובד מסכים לכך או אם לא, או אפילו אם העובד מבקש ויוזם זאת. בנסיבות אלה, קבע בית הדין כי על החברה לשלם לעובד פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה לאורך תקופת עבודתו בחברה על פי צו ההרחבה בענף המוסכים, בנוסף על התשלום החודשי ששולם.

מדובר בפסק דין חשוב של בית הדין האזורי. על פי פסק הדין, אין זה משנה באם העובד ביקש שלא לבטחו בקופת פנסיה או שהעובד נתן הסכמתו לכך, שכן מדובר בזכות קוגנטית (זכות שאינה ניתנת לוויתור). בנסיבות אלה, בית הדין קבע פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה, על אף שהעובד קיבל פיצוי מדי חודש בחודשו על יסוד הסכמות הצדדים. יחד עם זאת, מדובר בפסק דין של בית הדין האזורי שאינו מהווה הלכה מנחה. לא ברור אם יש בפסיקה זו להשפיע על עניין הפליטים, שכן במקרה זה אין באפשרות המעביד לבטח אותם בקופת ביטוח כדין לאור סירוב חברות הביטוח.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email