גיל הפרישה לנשים אמור לעלות בשנת 2017 מ־62 ל־64, וזאת על פי חוק הפרישה החדש, אלא אם יהיה שינוי בלתי צפוי במהלך השנה הקרובה בעקבות מאבק בכנסת או החלטה אחרת של האוצר. יש לציין, כי על פי החוק שר האוצר יכול לשנות את ההחלטה, רק אם יקים ועדה ציבורית שתמליץ אחרת בנושא עד סוף יוני השנה. עד כה לא הוקמה ועדה כזאת.
הנימוק הרשמי להעלאת גיל הפרישה הוא עליית תוחלת החיים, אך הרקע האמיתי להעלאת גיל הפרישה לנשים הוא הרצון להקטין את הוצאות המדינה (הביטוח הלאומי), שכן כל דחייה של גיל הפרישה משמעותה דחייה של התחלת קבלת קצבת זקנה מביטוח לאומי. גם גופי החיסכון הפנסיוני למיניהם תומכים בהעלאת גיל הפרישה, משום שמדובר בדחיית תשלומי הגמלה לשנתיים לפחות והמשך קבלת דמי ניהול באותה תקופה.
כבר ב־2011 ניסה אגף התקציבים באוצר לנצל את חוק ההסדרים כדי להעלות את גיל הפרישה לנשים, אולם בכנסת העדיפו ברוב גדול את הצעת החוק של זהבה גלאון (מרצ) ודליה איציק (אז, קדימה) לדחות את ההעלאה בחמש שנים (ל־2017). שר האוצר לשעבר יאיר לפיד, הוציא ברגע האחרון גם הוא את הסעיף מחוק ההסדרים. לכן, גם אם יוחלט סופית על העלאת גיל הפרישה לנשים, הרי שצפויה התנגדות להחלטה בכנסת וגם בממשלה.
אם יקבע שר האוצר שזכות העובדת לבחור לפרוש גם בגיל 62 וגם בגיל 64, או שיימצאו פתרונות נלווים כמו עידוד מעסיקים להעסקת נשים מעל גיל 60, ההתנגדות למהלך תפחת משמעותית.
זכות הבחירה לעובדת
יו"ר מרצ, זהבה גלאון, מתנגדת להעלאת גיל הפרישה לנשים ובשיתוף חברות הכנסת שלי יחימוביץ', מיכל רוזין ותמר זנדברג וארגון נעמ"ת, הציגה ב־2015 הצעת חוק לפיה גיל הפרישה הרשמי ישאר 62, וכי רק נשים שתהיינה מעוניינות בכך יוכלו להמשיך לעבוד עד גיל 67. לטענת גלאון: "אנחנו מתכוונות להילחם בהעלאת גיל הפרישה לנשים כל עוד המדינה לא פועלת כדי לצמצם את הפערים העמוקים בין נשים לבין גברים בשוק העבודה. יש לייצר מדיניות תעסוקתית שתמנע פגיעה בביטחון הסוציאלי של נשים".
לטענת שר הרווחה חיים כץ (ליכוד), העלאת גיל הפרישה נעשית מטעמים לא ענייניים. "בכל שנתון יש 40 אלף נשים שנכנסות למעגל ובו הן נזקקות לסיוע של הביטוח הלאומי וזו הסיבה שמבקשים להעלות את גיל הפרישה – כדי לחסוך 720 מיליון שקל", אמר בכנס חירום למניעת העלאת גיל הפרישה לנשים שהתקיים ביולי 2015.
השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל (ליכוד) אומרת שיש לקבוע את גיל הפרישה על בסיס המקצוע המדובר. "יש מקצועות שוחקים במשק שאין לנו אינטרס כחברה שימשיכו לעבוד בגיל מבוגר ולעומת זאת יש מקצועות שיש מקום לבחון רף הרבה יותר גבוה או ביטול פרישת חובה", הסבירה באותו כנס.
בנק ישראל תומך
בבנק ישראל בראשות קרנית פלוג, סבורים שיש להעלות את גיל הפרישה לנשים בצורה משמעותית. לפי נתוני בנק ישראל, העלאת גיל הפרישה לנשים מ־60 ל־62 הכפילה את שיעור התעסוקה של נשים בנות 60 ומעלה מרמה של 25% ב־2004 לרמה של 49% ב־2013. עוד טוענת פלוג, כי הבטחת יציבות אקטוארית של קרנות הפנסיה הותיקות וביטוח לאומי, מחייבת העלאת גיל הפרישה לנשים.
אוריאל לין, נשיא לשכת המסחר, מציע להעמיד את גיל הפרישה על 70, לנשים ולגברים, אך מצביע על שני סייגים. "יש להוציא מהכלל את אלה שעובדים במקצועות פיזיים שוחקים, וכן לאפשר לנשים, על פי בחירתן, לפרוש מגיל 65 ומעלה. מהלך כזה יסייע לנו מאוד לעמוד בהתחייבויות של הקרנות והמדינה לגמלאים בעתיד, וגם יעלה את התוצר הלאומי, שבחלקו הוא תוצאה ישירה של שיעור השתתפות האוכלוסייה בכוח העבודה".
לדברי יוליה מרוז, מנכ"ל איגוד בתי ההשקעות, "ככלל, העלאת גיל הפרישה לנשים היא נכונה. יש צורך בחסכון ארוך יותר בכדי לספק קצבה נאותה. לתפיסתי, אישה אחרי גיל 60 נמצאת בשיא יכולתה, צברה ניסיון וידע עשיר ויכולה לתרום לכל ארגון. חבל לוותר על כוח עבודה כה איכותי".
