האם מבטחת שמשלמת תגמולי ביטוח בשובר זיכוי תקבל פרמיה בתווי שי?

קצין משטרה במרחב חיפה ורעייתו, מנהלת סניף קופת חולים, פנו בתביעה לחברת מנורה בתביעה לקבלת פיצוי בגין אובדן של טבעת זהב משובצת יהלום שהיתה ברשות הרעיה. באחד הערבים, במהלך הדחת כלי אוכל, נשמטה הטבעת מאצבעה ונשטפה עם זרם המים מבעד לפתח הניקוז בכיור אל צנרת הביוב.

הזוג א' היו מבוטחים בחברת מנורה במשך חמש שנים רצופות בפוליסת ביטוח דירה, הכוללת כיסוי מסוג כל הסיכונים לתכשיטי האשה וללא כל תביעות קודמות. הטבעת האבודה הוערכה מבעוד מועד על ידי נציג חברת גמולב, שנשלח לבצע סקר בדירת הזוג כמקובל, בשווי של 12 אלף שקל. בעקבות האובדן פנתה המבוטחת לסוכנות הביטוח – סוכנות גדולה ומכובדת בחיפה – והגישה תביעה לקבלת פיצוי על בסיס שווי הטבעת ולפי הערכה.

הגם שטופס תביעה הוגש למבטחת ובחלוף זמן ניכר מהאירוע הנטען, נתנה תשובת המבטחת באמצעות הסוכנות ולפיה נאותה חברת הביטוח להכיר בתביעה. לטענת מסלקת התביעות, חברת מנורה תהא נכונה לשלם את התביעה, אך מנהלת התביעות בסוכנות העלתה כמה טיעונים שתכליתם תשלום מופחת של תגמולי ביטוח.

חברת מנורה טענה שתי טענות:

1. היא תהא מוכנה להכיר בתביעה, אך תהא מוכנה לשלם את סכום התביעה באמצעות הנפקת שובר זיכוי לחנות תכשיטים מכובדת בחיפה, בסכום של 7,000 שקל ובניכוי השתתפות עצמית.

2. בתגובה לתדהמת המבוטחת הסבירה נציגת מנורה כי מאחר שמחירי היהלומים ירדו בשנים ממועד עריכת הסקר ועד למועד האירוע, הרי שהפיצוי המוצע מכסה מעל ומעבר את הנזק האמיתי שנגרם עקב אירוע האובדן.

מאחר שהזוג א' היה נחוש שלא לקבל את ההצעה המיוחדת והנדיבה של המבטחת, הוא פנה לייעוץ. סוף דבר – לאחר מו"מ שנוהל עם חברת הביטוח, נאותה האחרונה ושילמה כמעט את מלוא הסכום בניכוי השתתפות עצמית של התביעה. ואולם כמה מסקנות מעניינות:

1. האם במקרה של אירוע דומה על מבוטח לעקוב על מדד מחיר אונקיית הזהב ולהתאים את סכום הביטוח בהתאם לשינוי השערים?

2. האם על מבוטח סביר לעקוב אחר מדד תשומות ומחירי שעת עבודה של צורפים ומשבצים כדי להתאים את סכום הביטוח?

3. והחשוב מכל – האם מאחר שחברת הביטוח מעוניינת לשלם תגמולי ביטוח במקרה ביטוח בשובר זיכוי ובשים לב לתקופת החגים בה אנו נמצאים כעת – אפשר לדרוש ממבטחת לקבל תשלום פרמיה בשוברי קנייה? כדי לא להשאיר אתכם עם תשובות לא פתורות, אספר כי ב-12 במרץ 2014 נסתיימה תביעה ייצוגית שהוגשה על ידי איריס הורביץ בעילה זהה מול חברת שומרה.

עניינה של התביעה לא עלה לכותרות מאחר ששומרה, משיקוליה, העדיפה להגיע להסדר מהיר עם התובעים, לשלם לתובעים דמי שתיקה בשיעור של 80 אלף שקל ולתובע הייצוגי 10,000 שקל נוספים מעבר לפיצוי בגין התכשיטים. עושה רושם, לפי פסיקת השופטת מיכל נד"ב בהליך הורוביץ נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ, כי ילכו ויתמעטו ניסיונות חברות הביטוח לבצע תעלול שכזה, וכל שייוותר הוא לחכות לתעלולים נוספים. ואכן בטיוטה לתקנות הפיקוח על עסקי הביטוח תנאי לחוזה לביטוח דירה ותכולתן תיקון 2014, שפורסמה לפני כמה ימים, בסעיף 9 הדן ב"דרגי פיצוי" מוצע לקבוע כי "על המבטח לפצות את המבוטח עבורם במזומן".