האם נטילת רכב על ידי בן משפחה ללא אישור תחשב כגניבה?

סוכני ביטוח עשויים להיקלע לסיטואציה שבה הם מתבקשים על ידי לקוחותיהם להפעיל את פוליסת ביטוח הרכב בעילה של התרחשות תאונה במהלך "גניבה", עת מתברר כי בפועל בן המשפחה של התובע הוא זה שנהג ברכב ללא אישור.

בנושא זה ניתן לאחרונה פסק דין חשוב בבית משפט השלום בנצרת, המתבסס על שורה של פסקי דין אחרים אשר ניתנו בנושא זה, לאחר שהמבוטח ביקש להפעיל את ביטוח הרכב בשל תאונה אשר בה ניזוק הרכב עת נהג בו אחיו, וכל זאת ללא אישורו.

רקע

לבית משפט השלום בנצרת הוגשה תביעה כנגד חברת ביטוח לתשלום תגמולי ביטוח בגין נזקים אשר נגרמו לרכב עת הוא היה מעורב בתאונה [ת"א (שלום נצ') 20919-12-10].

על פי הנטען בכתב התביעה, התובע הוא בעלים של טויוטה היילקס 4X4 שנת ייצור 2008. בתאריך 25.03.2010 החנה התובע את רכבו סמוך לביתו וזאת לאחר שווידא שנעל אותו והפעיל את אמצעי המיגון, אשר אותם הוא נדרש להפעיל כתנאי לכיסוי הביטוחי. בשעת לילה, נטל אחיו את מפתחות הרכב, ללא רשותו וללא ידיעתו, ובניגוד להוראות התובע, ועשה בו שימוש אסור. בשלב כלשהו אירעה תאונת דרכים אשר כתוצאה ממנה הרכב ניזוק באופן קשה ונגרם לו נזק טוטלי.

לאחר מקרה הביטוח, התובע הגיש תביעה לתגמולי ביטוח, הוצאות, אובדן רווחים ואובדן הכנסות. לטענתו של התובע, הרכב נגנב ממנו, שכן אחיו נטל את המפתחות ללא אישורו. לכן, הפוליסה כן חלה באירוע זה. זאת ועוד, מוסיף התובע כי המבטחת שלחה מטעמה שמאי מעריך לבחינת הנזקים ולכן יש בכך כדי להעיד כי המבטחת אכן הכירה בחובתה לבטח את האירוע הביטוחי.

פירוש המילה "גניבה"

לטענת המבטחת, אין התובע זכאי לתגמולי ביטוח מכמה טעמים. הראשון, טוענת המבטחת כי הרכב לא נגנב, אלא נמסר ברשות ובסמכות לאחיו; השני, טוענת המבטחת כי יש לפרש את המילה "גניבה" שבפוליסה בהתאם להוראות חוק העונשין תשל"ז-1977, כלומר, רק נטילת הרכב בכוונה שלא להחזירו לבעליו תחשב כ"גניבה" לצורך הכיסוי הביטוחי. לכן, במקרה שלפנינו, אין מדובר בגניבה, אלא בשימוש שלא ברשות;

השלישי, לטענת המבטחת התובע לא הפעיל את אמצעי המיגון אשר בהתאם לפוליסה הוא נדרש להפעיל עת הוא מחנה את הרכב; הרביעי, טוענת המבטחת כי התובע מסר לה פרטים כוזבים לעניין נסיבות אירוע התאונה ואף ייתכן כי מקרה הביטוח נגרם בכוונה ולכן המבטחת פטורה מהחבות וזאת כאמור בסעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 הדן במעשה מכוון של המבוטח, אשר פוטר את חברת הביטוח מתשלום תגמולי ביטוח. לבסוף, צירפה המבטחת את אחיו של הנתבע כצד ג' לתביעה.

לאחר שמיעת טענות הצדדים והעיון בראיות, קבע בית המשפט כי דין התביעה להתקבל.

טענת מרמה

ראשית, חזר בית המשפט על האמור בהלכת סיני [ע"א 1845/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(5) 661] שניתנה בבית המשפט העליון. בהלכה זו נפסק כי אין להחיל את הגדרות חוק העונשין בפרשנות חוק חוזה ביטוח או פוליסת ביטוח. כמו כן, נפסק בהלכה זו כי פרשנות חוזי ביטוח מתבצעת בהתאם לאומד דעת הצדדים כפי שמנחים דיני החוזים ולא בהתאם לאמור בחוק העונשין. לכן, אין לקבל את פרשנות המבטחת למושג "גניבה" כנטילה ללא רשות לצמיתות, אלא רק כנטילה ללא אישור, גם אם זאת מתבצעת על ידי בן משפחה.

שנית, עת המבטחת טוענת למרמה, כפי שנטען על ידה בעניין התובע, עליה הנטל להוכיח כי מדובר במקרה של מרמה. לא זו אף זו, כפי שנפסק בהלכת פאטמה [ע"א 373/89 פאטמה חסן מסרי (שאהין) נ' ח'לף ח'ליל ח'לף, מה(1) 729], עת מדובר בהאשמות בעלות גוון פלילי, כגון האשמות במרמה, נטל ההוכחה הינו מוגבר מהנטל הנדרש בהליך האזרחי. בכפוף להלכה זו, בית המשפט פסק כי המבטחת לא עמדה בנטל זה ולא הצליחה להוכיח כי התובע רימה אותה או כי הוא ואחיו גרמו בכוונה לתאונה.

תמצית החלטת בית המשפט: דין התביעה להתקבל ודין התביעה כנגד צד ג' להידחות. בית המשפט פסק כי נטילת הרכב ללא רשות מהווה "גניבה" לעניין פוליסת הביטוח. אין לצמצם את כיסוי פוליסת הביטוח למקרים של "גניבה" לפי ההגדרה בחוק העונשין, אלא יש לכלול את רכיבי העבירה של שימוש ברכב ללא רשות כ"גניבה". בנסיבות אלה ומשהמבטחת לא הצליחה להוכיח כי התאונה נגרמה בכוונה, התובע זכאי לתגמולי ביטוח.  

עד למועד פרסום הכתבה לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת.

הכותב הוא יועמ"ש מחוזות המרכז, השרון וירושלים בלשכת סוכני הביטוח