בסוגיות של הגדרת תאונות דרכים, תמיד עולה השאלה כיצד יש לסווג את המקרה אשר אירע והאם המקרה נכנס להגדרת תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אם לאו.
מדוע יש חשיבות רבה לקביעה כי המקרה הינו תאונת דרכים על פי חוק הפיצויים? הסיבה לכך נובעת מהעובדה כי במקרה שעסקינן בתאונת דרכים, הצורך להוכחת האשם מתייתר ונותר לדון רק בגובה הנזק אשר נגרם לנפגע. לכן יתכנו מקרים בהם הנפגע ינסה להראות כי מדובר בתאונת דרכים.
התובעת החליקה ומעדה בתחנת דלק, לאחר שיצאה מהרכב בו נסעה לצורך תדלוק. התובעת הוכרה כנפגעת עבודה במוסד לביטוח לאומי, וטענה כי מדובר ב"טיפול רכב", ולכן יש להכיר באירוע כתאונת דרכים. עוד הוסיפה התובעת כי היא, כנוסעת בדרך לעבודה, ירדה לתדלק את הרכב, החליקה בסמוך לרכב על כתם שמן נפלה ונחבלה. היא אינה זוכרת אם סגרה את דלת הרכב. בנה של התובעת שהיה עימה חזר על התיאור כי השניים עצרו לתדלק בשירות עצמי והתכוונו להמשיך בנסיעה כאשר המנוע דולק.
כאמור, התובעת טוענת כי יש לקבוע כי הירידה מהרכב לתדלוק הוא "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". וכן הוסיפה כי ה"שימוש ברכב מנועי" במקרה הזה הוא לטענתה טיפול דרך או תיקון דרך ברכב שנעשה בידה שלא במסגרת עבודתה, שהרי תדלוק הוא טיפול דרך לכל דבר ועניין. בנוסף ולחילופין, עצם הפגיעה הינה בירידה מהרכב בטרם התייצבה על הקרקע היא החליקה.
חברת הביטוח הדגישה כי ההחלקה לא קשורה לרכב אלא מדובר על כתם שמן שהיה על רחבת התחנה, ומרגע שהתובעת יצאה מהרכב השלימה יציאה וניתקה מגע, הרי שאין מדובר עוד בפעולת היציאה מהרכב. עוד הוסיפה חברת הביטוח כי התובעת החליקה עקב כתם שמן שהיה על רצפת התחנה בלא שנעשה "שימוש" ברכב באותה העת.
תדלוק הוא לא טיפול
בית המשפט, לאחר ששמע את הנסיבות, קובע כי אירוע נפילת התובעת אינו מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים, משום שבהתאם למירב הפסיקה, תדלוק רכב שגרתי, אינו נחשב כ"טיפול ברכב" במשמעות חוק הפיצויים והן משום שהתובעת השלימה את פעולת היציאה מן הרכב ובכך סיימה את השימוש בו לאותה עת, וזאת גם אם יונח שתדלוק רכב עשוי להיחשב כ"טיפול ברכב" במשמעות חוק הפיצויים.
בית המשפט מדגיש כי הפסיקה במירב פסקי הדין, קובעת כי תדלוק שגרתי של רכב, אינו בא בגדר טיפול ברכב, יתרה מזו הגם שלגבי פעולת התדלוק יכול ויהיו פנים לכאן ולכאן ויכול גם שהדבר יוכרע בהתאם לנסיבותיו של העניין ספציפי (דהיינו באלו נסיבות נעשה התדלוק), אך עדיין מוסיף בית המשפט ומדגיש כי על מנת שאירוע יסווג כ"תאונת דרכים" יש צורך לעבור את מסוכת הקשר הסיבתי הנדרש בין השימוש ברכב לבין התאונה. קשר סיבתי זה אינו מתקיים בענייננו.
בית המשפט מתאר דוגמאות למקרים בהם נקבע כי כניסה שגרתית לתחנת דלק לצורך בדיקת שמנים ומים או לצורך תדלוק, כמו גם בדומה לבדיקתם בחצר הבית, אינם בגדר "טיפול דרך" שבהם מתקיים הסיכון שלמניעתו בוצע הטיפול בפועל. כלל אין לראות בפעולת התדלוק עצמה "שימוש ברכב מנועי".
באירוע נוסף, מתאר בית משפט מקרה בו במהלך תדלוק הרכב, בעוד התובע מנקה את שמשות הרכב, טרק בשגגה עובד תחנת הדלק את הדלת על ידו של התובע. בית המשפט קבע שאין המדובר ב"טיפול דרך" שכן אין זו פעולת תיקון הקשורה לסיכון תעבורתי הנדרש או הכרחי לצורך המשכה המיידי של הנסיעה. על בעלי תחנת הדלק לדאוג ולהבטיח את שלומם של הנהגים הבאים בשעריה.
בית המשפט הוסיף, שגם מבחינת מדיניות משפטית נכון לקבוע שאין תחולה לחוק הפיצויים, שכן על מפעיל תחנת דלק החובה לעשות ככל יכולתו על מנת לאפשר לציבור הנהגים לבוא בשעריו, לתדלק את רכבם ולצאת מן התחנה בבטחה, וקביעה אחרת כי מדובר בתאונת דרכים תעודד את מפעיל התחנה לא לתחזק את התחנה כראוי.
"פסיעה או שתיים"
לעניין היציאה מהרכב קובע בית המשפט כי התובעת יצאה מן הרכב ופסעה "פסיעה או שתיים" ואז היא החליקה. לכן, לא בשל היציאה מהרכב נבעה ההחלקה. הגדרת הכיסוי תחשב כל עוד היורד מהרכב לא החזיר לעצמו את השליטה המלאה בגופו בטרם סיים לרדת מהרכב בצורה יציבה. לכן בנסיבות המקרה, מסכם בית המשפט אין מקום לראות במקרה זה, "ירידה מן הרכב".
בית המשפט מדגיש כי הרוח מהפסיקה בעת האחרונה מבית המשפט העליון ובכלל, נושבת לעבר צמצום המקרים שיוגדרו כ"תאונת דרכים" ומיקודם במקרים בהם נעשה אכן שימוש ברכב, למטרות תחבורה, תוך קשר סיבתי עובדתי ומשפטי לשימוש.
משכך, קובע בית המשפט כי הפגיעה נבעה מכתם השמן בתחנה ללא קשר לרכב והשימוש בו, ולכן אין מדובר בתאונת דרכים והתביעה תמשך נגד מפעילת תחנת הדלק בלבד.
הכותב הינו מתמחה בתביעות ביטוח ויועמ"ש הלשכה
