ב-1980 החליט המשטר הצבאי של הרודן גנרל אוגוסטו פינושה, שירש ב-1973 על ידי מהפכה אלימה, את משטרו של הנשיא סלבדור איינדה, לבצע הסדרה של כל המערכת הפנסיונית של המדינה.

לשם כך, הוכן וחוקק באותה שנה מודל חדש המכונה "המודל הצ'יליאני". המודל מהווה רפורמה קיצונית של דרכי החיסכון הפנסיוני שהיה נהוג עד אז. העיקרון הבסיסי של המודל הוא להעביר את אוכלוסיית החוסכים לקופות אישיות שאמורות לתת מענה למצבים משתנים של ביטוח פנסיוני. הובלת השינויים נעשתה על ידי מי שהיה שר העבודה והשירותים הסוציאליים באותם הימים, חוסה פיניירה (מודל פיניירי), שהיה תלמידו של פרופ' מילטון פרידמן.

המודל אומץ באופן מלא או חלקי ב-30 מדינות שונות ומעורר מחלוקות חריפות. במרכז המודל עומדת ההחלטה לנתק את המדינה מאחריות לביטוח סוציאלי של אזרחיה ולהעביר את האחריות לפרט. כל עובד הוא הבעלים של חשבון אישי, שבו הוא חוסך לעת זקנה. כל עובד חייב לחסוך לפי חוק. חיסכון זה גדל בהתאם לרווחים שמשיג מנהל הקרן.

הפנסיה שבעתיד יקבל העובד תלויה בחיסכון, בתוספת הרווחים, שצבר במהלך חייו. הקרן האישית הזו צריכה להבטיח את שאריו של החוסך במקרה של מוות, או את המשך הכנסה חודשית במקרה של אובדן כושר עבודה, אבל הכל תלוי בצבירה בפועל של כל חוסך, ללא ערבות הדדית או ערבות המדינה. החל ב-2008 הורחבה בצ'ילה החובה להפקדה לחיסכון פנסיוני: שכירים חייבים לחסוך באמצעות המעבידים שלהם, וגם ציבור העצמאיים מחויב בביטוח פנסיוני.

החברות שמנהלות את ההסדרים הפנסיוניים של העובדים גובות דמי ניהול מצבירה הנעים בין 0.77% ל-2.36%, מה שמעיד על תחרות פתוחה הקיימת בין החברות המנהלות. לפי הנתונים של הגופים הרגולטורים בצ'ילה, בתחילת 2014 היו רשומים 9.5 מיליון חברים בחשבונות חיסכון לזקנה.

הממשלות האחרונות נוכחו לדעת שציבור רחב נותר מחוץ למעגל הפנסיה, או שהפנסיה שלה הם זכאים היא מזערית. הרווחיות הממוצעת השנתית שהשיגו הקרנות השונות מהקמת הקופות האלה (1981) היתה 3.7% מעל המדד. הצבירה הסופית לצורכי תשלום קצבאות זקנה מורכבת מ-70% צבירה ממשית ומ-30% רווח.

עבודה שנעשתה באחרונה על ידי פרופ' ריקרדו פראדס מהאוניברסיטה הקאתולית של צ'ילה, שהתבססה על בחינת 26 אלף מבוטחים, מציגה תוצאה מדאיגה: ישנה ירידה משמעותית בפנסיה שלה זכאים החוסכים לפי השיטה החדשה, לעומת הסכום שלו הם היו זכאים לפי המודל שקדם למודל הצ'יליאני. אין ספק שהמודל מעורר מחלוקות רבות, וישנן מדינות שהחליטו שלא לאמץ אותו, או לאמץ אותו באופן חלקי, עקב החשד שהוא יוביל בעתיד רבדים גדולים של האוכלוסיה למעגל העוני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *