במהלך חודש אוקטובר, כמדי שנה, יסכמו אנשי החשב הכללי במשרד האוצר את תנאי מכרז הרכב השנתי של עובדי המדינה, שיחודש בינואר 2016. קולקטיב הרכב, המבטח כ־60,000 רכבים, הינו קולקטיב הרכב הגדול במדינה ומהווה את הסמן הימני של ביטוחי קולקטיבי הרכב בארץ. לקולקטיב עצמו השפעה גדולה, ישירה ועקיפה, על מדיניות תעריפי הרכב לכלל הקולקטיבים ומבוטחים רגילים של החברות השונות. יש לזכור כי מספר רב של קולקטיבים, הנגזרים מקולקטיב עובדי המדינה, מושפעים אף הם הן מבחינת התעריפים והתנאים.
לא כולן במכרז
קולקטיב הרכב פתוח לכל חברות הביטוח בארץ, אך כיוון שנדרשת הבנה מעמיקה ויכולת ניתוח אקטוארי, כמו גם ידע מוכח בניהול הקולקטיב על מנת להצליח בו – לא כל החברות בוחרות לגשת למכרז. לחברות שכן מתמודדות יש היסטוריה והיכרות עם העבודה בתעריף עובדי מדינה. כמובן שיש לזכור כי לחברות הפועלות כיום בתעריף החשב הכללי יש יתרון, כי יש בידיהן מידע רב יותר, שעשוי לעזור להן בניתוח התעריף. ב־2015 זכו במכרז הראל, איילון וביטוח ישיר.
המכרז עצמו נחשב כעסקה כלכלית, ופחות ביטוחית; הרווח הצפוי בעסקה מגולם בקבלת רוב הפרמיה בתשלום אחד כבר במועד תחילת הפוליסה, דבר אשר בשוק הון טוב יאפשר השגת תשואה על הכסף עד לתשלומי כל תגמולי הביטוח, ויותיר את הרווחיות המקווה או יצמצם את ההפסד. ואולם, ייתכן כי חשיבותו של פרמטר זה יפחת עקב סביבת הריבית הנמוכה בשוק.
קולקטיב עובדי המדינה משפיע בצורה עקיפה על קולקטיבים אחרים. ההשפעה אינה רק על המחיר, כי אם גם על גובה ההשתתפויות העצמיות. חלק מהשירות למבוטחי הקולקטיב ניתן על ידי סוכנים המתמחים בכך, וחלק על ידי החברות עצמן. גם ניהול קולקטיב בסדר גודל כזה על ידי סוכנויות ביטוח, בעמלות קטנות מאוד, מצריך ידע ובניית מערך יעיל על מנת להתמודד בהצלחה עם אתגר ההוצאות הכרוכות במתן השירות.
עיוותים בשיטה
למרות הביקורת על שיטת הזכייה במכרז, האוצר ממשיך בה שנים רבות. האוצר לא בוחר בחברה הזולה ביותר, אלא בוחר בהצעה בכל דגם רכב או קבוצת דגמים. כך יש שתיים או שלוש חברות שמחלקות ביניהן את הדגמים, דבר שיוצר עיוותים – שיטת הממוצעים לא יכולה לעבוד כאן, וכל חברה חייבת לתמחר כל כלי רכב בלי סבסוד מדגמים אחרים.
עיוות נוסף הוא המחיר שנדרש לשלם הנהג הצעיר, הזולה משמעותית בקולקטיב הן במקיף וחובה והן בהשתתפות העצמי. הפערים עשויים להגיע לאלפי שקלים, והפער האדיר מערער את תחרות השוק הרגילה.
מתוך העיוותים עולות שאלות הנוגעות לתחום הסבסוד הצולב, ואפליה בין נהגים מקושרים לאלה שאינם. האם החברות, שחוזרות וטוענות כי הן מפסידות במכרז כזה ונכנסות אליו משיקוים שאינם ביטוחיים, אינן גורמות לעליית התעריפים של הנהגים הרגילים בארץ, אלה שלא מקושרים לקולקטיב כזה או אחר? כלומר, האם המבוטח ה"רגיל" מסבסד בעצם את הקולקטיבים? וניתן אף לשאול שאלה כללית, הנוגעת בכלל לאפליה בין עובד לעובד: מדוע מעסיק, במקרה זה המדינה, המשלם לעובדיו החזר ביטוח רכב מפלה בין עובדים? מדוע עובד שמחזיק רכב חדש זכאי לקבל מהמדינה החזר גבוה יותר לעומת עובד המחזיק ברכב ישן או כזה שהפרמיה שלו נמוכה? מדוע המעסיק שרוצה לשלם אחזקת רכב לעובד, לא ישלם לכל עובד סכום אחיד? מה התרומה של הקולקטיב למדינה? הרי היא יכולה לקבוע החזר ולשלם ללא עריכת קולקטיב.
אלה שאלות שנכון להעלותן, דווקא כיוון שהמכרז של רכבי עובדי המדינה נשלט על ידי המדינה, שמכתיבה תוצאות שלהן השלכות ישירות ועקיפות על התנהלות השוק. קולקטיב עובדי מדינה הוא רק קולקטיב אחד מיני רבים. הקולקטיבים בהגדרתם מהווים אתגר גדול לסוכנים – והגיע הזמן לקבוע כללי התנהגות להתנהלות נכונה של הסוכנים בהם.
