הדלת פתוחה, ולא רק לאליהו הנביא

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

כמידי שנה אנחנו עורכים את הסדר המשפחתי, כאשר המשאלה הראשונה שלי היא את מי אנחנו מארחים. ההתרגשות גדולה, וההכנות בבית עם ניחוחות הבישול מחזירים אותי לבית אימי זוהרה ז״ל. המסורת אומרת להכין הכל מכל, התבשילים המיוחדים לחג, החרוסת המפורסמת; כן עד כמה זה מפורסם אצלי כבר יש פס חלוקה – אני נערכת מראש עם צנצנות מיוחדות ורשימה; חברים במעגל הראשון וגם חברות לשכה קרובות נוספו לפס החלוקה. ובנוסף, כל שאר המטעמים כאשר הנכדים שלי צמודים אלי, אם בתהליך הקניות או בהכנות.

מירה פרחי | צילום באדיבות המצולמת

ההתרגשות גדולה, בנוסף אני נוהגת לארח חיילים בודדים, השנה פניתי וביקשתי לארח חיילים אשר משפחותיהם לא בארץ, או שהם מנותקי בית. ביום־יומיים שלפני החג כולנו בהמתנה, מי יגיע וכמה. יש תכונה של התנהלות של לפני ויש גם מטלות שלי כחברת מועצה, להיות שותפה לתהליכי ועשייה במועצה, כחברת ועדות בלשכה להעניק מהידע, אני בטוחה שלקראת החג נתינה לא חסרה, מי שנותן מקבל, דלת ביתי תמיד פתוחה לרווחה, הלב חם ואוהב, השמחה רבה.

נסיים במשפט אחד שתמיד נשמע בקולה של אימי – שנזכה בכל שנה ושנה להגיע לרגע.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email