מידי יום אנו נתקלים דרך אמצעי התקשורת בפרסומות שונות על גופים שמעוניינים לתת לנו הלוואות למטרות שונות כאשר אי פרעון ההלוואה עלול להוביל להליכי הוצל"פ וריבית פיגורים. חשוב לציין כי גם חברות הביטוח רשאיות לתת הלוואות למבוטחים ברם, מה מעמד הנשייה של חברת הביטוח ביחס להלוואה הניתנת למבוטח על בסיס הפוליסות שברשותו? כעקרון, חשוב לזכור כי לחברת הביטוח לרוב יהיו טענות שונות שעיקרן: מעמדה היא של נושה מובטח, הכספים לבטוחה מהווים "משכון מופקד", קיזוז ועכבון. עם זאת, לעיתים כאשר חברת הביטוח לא עומדת בדרישות, בית המשפט יקבע כי מעמדה יהיה כשל נושה רגיל וחברת הביטוח תצטרף לרשימת הנושים כפי שקרה במקרה דנן:
חייב ביקש להורות לחברת הביטוח להעביר את הכספים הצבורים על שמו אצלה לקופת הכינוס, וזאת ללא קיזוז ההלוואה שהוא קיבל מחברת הביטוח. חברת הביטוח ביקשה לאשר לה לקזז את סך ההלוואות שנטל ממנה החייב ולהעביר אך ורק את היתרה לקופת הכינוס. החייב טען שחברת הביטוח לא זכאית לקזז את ההלוואה הואיל והיא לא הגישה תביעת חוב. חברת הביטוח טענה כי ההלוואות היו מובטחות בכספים הצבורים בקופות, והחייב נתן את הסכמתו לקיזוז החוב מהכספים בגין יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת. בנוסף, הואיל והחברת ביטוח היא נושה מובטח, הרי היא רשאית שלא להגיש תביעת חוב וכן קיימת לה זכות עיכבון בכספים וזכות קיזוז, ומכוח חוק המשכון היא רשאית לממש את הכספים במועד מימוש ערכי הפדיון.
החייב בתגובה השיב כי חברת הביטוח כלל לא עמדה בהוראות החוק שהיו רלוונטיות במועד נטילת ההלוואות, ולכן דין זכאותה המיוחדת שלא להגיש תביעת חוב להתבטל ואין לה זכות קיזוז הואיל והיא לא הגישה תביעת חוב. זאת ועוד, זכות העיכבון לא מעניקה זכות קיזוז, והשעבוד לא נרשם כדין.
בית המשפט קבע כי על חברת הביטוח להחזיר את הכספים לקופת הכינוס ללא קיזוז. "אין מניעה עקרונית שכספי קופות גמל המופקדים בידי קופות ישמשו כבטוחה להחזר הלוואה שנטל החייב מהקופה, ובתנאים מסוימים יהיו הקופות זכאיות לקזז את כספי ההלוואה שנתנו מתוך הכספים המופקדים בפוליסה". אלא שבמקרה דנן טוען בית המשפט כי חברת הביטוח לא עמדה בדרישות תקנה תקנה 30(א) לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ"ד־ 1964 (תקנה זו בוטלה בשנת 2012 – עב"א).
תקנה זו כללה מספר תנאים שעל קופת הגמל לקיים, על מנת שתוכל לתת הלוואה לעמיתיה תוך הסתמכות על הכספים הצבורים לטובתם. בין היתר נקבע:
• סכום כל ההלוואות לא יעלה על 10% מנכסיה המשוערכים של הקופה.
• סכום ההלוואה לא יעלה על מחצית הסכום העומד לזכות העמית בקופת הגמל בעת מתן ההלוואה.
• ההלוואה תינתן רק לאחר שחלפו שלוש שנים מיום שהיה לעמית.
• ההלוואה תינתן לתקופה שאינה עולה על חמש שנים.
• הלווה התחייב כלפי קופת הגמל לסלק את התשלומים.
בית המשפט קובע כי למעט הפניה לזכאות מכוח התקנה, חברת הביטוח לא הוכיחה שהיא עומדת בתנאים האמורים, חברת הביטוח לא התייצבה לדיון ואף לא התייחסה לטענות החייב, ולכן קובע בית המשפט – חברת הביטוח לא הוכיחה כי הסכמי ההלוואה עומדים בתקנה 30 )א( לתקנות ומשכך, דין מעמדה כנושה מובטח להתבטל.
יובהר כי בית המשפט מקבל את הגישה הקובעת כי העדר תביעת חוב אינה מונעת קיזוז שכן מדובר על סעד של עזרה עצמית, אך גם כאן מוסיף וקובע בית המשפט כי חברת הביטוח לא עמדה בנטל להוכיח את תנאי זכאותה לקיזוז בעדיפות למול נושים אחרים.
לכן בנסיבות אלו, לאחר שקבע בית המשפט שחברת הביטוח לא הוכיחה את מעמדה כנושה מובטח ולא הוכיחה את זכאותה לקיזוז, הרי שדינה להגיש תביעת חוב כיתר הנושים. בית המשפט מחייב את חברת הביטוח להעביר את כלל הכספים לקופת הכינוס, בכפוף לקיזוז המס המתחייב מהמימוש ובצירוף הוצאות.
הכותב הינו היועץ משפטי של לשכת סוכני ביטוח
