בשנת 2018 חל גידול של 4.7% בהוצאות על ביטוחי בריאות פרטיים ומשלימים. ההוצאות על ביטוחים משלימים ירדו ב-2.6%, ואילו ההוצאות על ביטוחים פרטיים (פרט וקבוצתי) עלו ב-10.3% לעומת 2017 והם הסתכמו בכ-6.6 מיליארד שקל. כך עולה בנתוני ההוצאה הלאומית לבריאות בשנת 2018 שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
בתגובה מסביר סו"ב איגור מורי, יו"ר ועדת הבריאות והסיעוד בלשכה: "כשמנסים להנדס את השוק ופוגעים במערכת הציבורית, הציבור הולך לביטוחים הפרטיים. השב"נים מיצו את עצמם ביכולת שלהם לצמוח, שכן כל מי שיכול היה לרכוש את הביטוח המשלים – כבר רכש אותו. השב"נים נמצאים במגמה של צמצום של השירותים שהם מציעים; אין שם התפתחות ושיפור אמיתי – בתקופה האחרונה יש אפילו
ירידה מסוימת ברמת הכיסויים. לעומת זאת, ביטוחי הבריאות הפרטיים עברו ב־16-17 שנים האחרונות כמה וכמה מהפכות והכיסויים הולכים וגדלים בעקבות התפתחות הרפואה. גם חברות הביטוח מתגאות שרשימות רופאי ההסדר שלהם טובות יותר מרשימות רופאי ההסדר שלקופות החולים.
"גם המחירים הלכו ועלו, ואפילו משמעותית בגילאים המבוגרים, אבל כנראה שאין מחיר לבריאות. הציבור שמתוסכל מרמת השירותים שהוא מקבל במערכת הציבורית ופונה לרפואה הפרטית באמצעות רכישת ביטוחי בריאות. לכן אנחנו רואים את הגידול המשמעותי ברכישת ביטוחי בריאות פרטיים, למרות התייקרות הביטוחים האלה. אם ימשיכו להרעיב את המערכת הציבורית הציבור ימשיך לחפש פתרונות ברפואה הפרטית, למרות ניסיונות ההתנכלות של הממשלה לרפואה זו".
על פי נתוני הלמ"ס, ההוצאה הלאומית לבריאות, במחירים קבועים, עלתה בשנת 2018 ב-4.3% לעומת שנת 2017. ההוצאה לנפש, במחירים קבועים, עלתה ב-2.3%. ההוצאה הלאומית לבריאות, במחירים שוטפים, הסתכמה בשנת 2018 ב-101.2 מיליארד שקלים, שהם 7.6% מהתמ"ג.
בשנת 2018 תשלומים ישירים של משקי הבית לתרופות ושירותים רפואיים (כגון רופאים, מרפאות ורופאי שיניים) מימנו 21% מההוצאה הלאומית לבריאות. 13% נספים היו הוצאות על ביטוחים פרטיים של משקי בית, הוצאות של מלכ"רים פרטיים, של בתי חולים כלליים ששייכים להם ותרומות מגורמים פרטיים שונים. סך כל המימון הפרטי – משקי בית ואחרים הסתכם ב-34% בשנת 2018.
24% מההוצאה הלאומית לבריאות בשנת 2018 מומנו מגביית מס בריאות ו-40% מומנו מתקציב המדינה.
קופות החולים סיפקו בשנת 2018 34% משירותי הבריאות. "יצרני שוק" – בתי חולים כלליים, רופאי שיניים ורופאים פרטיים אחרים, מרפאות פרטיות וכן יצרני תרופות ומכשירים רפואיים, סיפקו 56% מכלל ההוצאה הלאומית לבריאות בשנת 2018.
החלק שסופק על ידי מוסדות ממשלתיים (כגון בתי חולים לחולי נפש ובתי חולים למחלות ממושכות, מרפאות ולשכות הבריאות) הסתכם ב-6% מההוצאה הלאומית לבריאות, בדומה לשנים 2017-2003. חלקם של השירותים שסופקו על ידי מוסדות בריאות אחרים ללא כוונת רווח (כגון מגן דוד אדום) נותר ברמה של 4% בדומה לשנים קודמות.
בהשוואה בינלאומית
השוואה לארצות ה-OECD בשנת 2018 מראה כי אחוז ההוצאה הלאומית השוטפת (ללא השקעות) לבריאות מהתוצר המקומי הגולמי בישראל (7.4%) היה נמוך מממוצע ההוצאה לבריאות במדינות המפותחות (8.8%) ובמיוחד מארה"ב (16.9%). יחד עם זאת, אחוז ההוצאה הלאומית לבריאות כאחוז מהתמ"ג בישראל, היה גבוה יותר מב-10 מדינות אחרות ב-OECD. השיעור הנמוך ביותר היה בטורקייה ובלוקסמבורג (5%-4%).
בשנת 2018 ההוצאה השוטפת לבריאות לנפש במונחי שווי כוח הקנייה בישראל הסתכמה ב-2,953 דולר בדומה להוצאה בצ'כיה, ונמוכה מזו שבמרבית מדינות ה-OECD. בארה"ב הייתה ההוצאה השוטפת לנפש הגבוהה ביותר – 10,586 דולר. בלמ"ס מציינים כי החישוב במונחי שווי כוח הקנייה מביא בחשבון את ההבדלים במחירי התוצר במדינות השונות. יחד עם זאת, בהשוואה הבינלאומית אינם מובאים בחשבון הבדלים בגורמים שעשויים להשפיע על ההוצאה.
בשנים 2018-2000 אחוז ההוצאה הלאומית השוטפת לבריאות מהתמ"ג בישראל נשאר יציב יחסית (7.4%-6.9%), לעומת האחוז הממוצע במדינות ה-OECD, אשר נע בין 7.2% ל-8.8%.
עוד עולה מההשוואה הבינלאומית כי אחוז המימון הציבורי של ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל (64%), נמוך מאחוז המימון הציבורי הממוצע בארצות המפותחות (74%). בנורבגיה אחוז המימון הציבורי (הכולל הוצאות ממשלה וביטוחי בריאות חובה) הוא הגבוה ביותר – 86% מההוצאה השוטפת לבריאות. בישראל, אחוז המימון הציבורי דומה לזה שבשווייץ.
