רבים מאיתנו נאלצים להחנות את המכונית שלנו בחניון, וזאת כמעט מדי יום, בדרכנו לעבודה, בחזרה ממנה, לסידורים כיו"ב. בימים אלה ניתן פסק דין מעניין בסוגיה, העולה לעתים קרובות, בנסיבות בהן אדם מועד או מחליק בחניון בו החנה את מכוניתו.
לבית המשפט הוגשה תביעה לפיצוי תובעת בגין נזקי גוף שנגרמו לה לאחר שהחליקה בחניון הנמצא בבעלות שתי נתבעות, אשר הצדדים השלישיים היו אמונים על ניקיונו.
התובעת עבדה בחנות בקניון רמת אביב. על פי הנטען בכתב התביעה, בשנת 2016, עת סיימה את עבודתה ובדרכה למכוניתה בחניון, החליקה התובעת על נוזל שלא היה נראה לעין. כתוצאה מן התאונה היא שברה את הירך ועברה טיפולים וכן שיקום ממושך. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ועל כן שולמו לתובעת תגמולים.
התובעת טענה כי הנתבעות, כבעלות המקרקעין וכמי שהיו חייבות לדאוג לבטיחות משתמשי החניון, אחראיות לאירוע התאונתי. מנגד, הנתבעות טענו כי לא ניתן היה למנוע נזילת מים או שמן בחניון ועל התובעת היה להימנע מהליכה במתחמי החניה. לחילופין, הפנו הנתבעות אצבע מאשימה כלפי הצדדים השלישיים – חברת הניקיון והמבטחת שלה.
הצדדים השלישיים טענו מצידם כי בשעת התאונה, על סף סיום יום העבודה של עובדי הניקיון, לא היה כלל עובד ניקיון במקום. מכל מקום, ההחלטה, כך נטען, כמה עובדי ניקיון להעסיק והיכן להעמידם היא של הנתבעת.
חובת הזהירות
לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינת הראיות בתיק, קבע בית המשפט כי דין התביעה כנגד הנתבעות להתקבל.
תחילה ציין בית המשפט כי אחת הנתבעות הינה בעלת השליטה והמחזיקה במקרקעין בהם אירעה התאונה, וכבעלת השליטה והפיקוח במקרקעין, חלה עליה חובת זהירות כלפי המבקרים במקום. אשר לחובת הזהירות הקונקרטית, מתוך עדות העד מטעם הנתבעות עלה כי בידיהן היתה היכולת לצפות כי ביום שישי עמוס בחודשי קיץ, כאשר נהגי מכוניות משתמשים במיזוג האוויר, עלולים להיווצר מפגעי מים בחניון.
עוד הוסיף בית המשפט, כי שעה שהחניון נעדר שבילים להליכת הולכי רגל, ניתן היה לצפות כי מבקרי ועובדי הקניון שיבקשו להגיע לרכבם עלולים למעוד על שלוליות המים. בעלת קניון סבירה יכולה לצפות את הסיכון הכרוך בכך, שעה שמדובר בחניון אליו נכנסים אלפי רכבים ביום, ועליה לנקוט את הפעולות המתחייבות בכדי למנוע מפגעים מעין אלו.
בית המשפט: "שעה שהחניון נעדר שבילים להליכת הולכי רגל, ניתן היה לצפות כי מבקרי ועובדי הקניון שיבקשו להגיע לרכבם עלולים למעוד על שלוליות המים"
בית המשפט ציין כי בכל שלושת החניונים המצויים במקום שהה רק עובד ניקיון אחד במשך היום, אשר היו לו שלל תפקידים והוא לאו דווקא היה אמון על ניקיון שוטף של החניון בשעות היום. כמו כן, ניכר כי העד מטעמן של הנתבעות, אשר שימש כאחראי על נושא הניקיון, הגיע למסקנה ולפיה לא ניתן לעשות דבר אגב מפגעים שוטפים שנגרמים בחניון בשעות היום, שכן לא ניתן לנקות אחר כל מכונית ומכונית, והחליט שניתן להסתפק בניקיון החניון בשעות הלילה ועוברי הדרך בחניון בשעות היום הם אלו שצריכים להיזהר, כל זאת על אף שלא היו במקום שבילים ייעודיים להולכי רגל או שילוט מנחה.
בהתאם לזאת, קבע בית המשפט, כי בעלת הקניון לא נקטה בכל האמצעים הסבירים ובכלל זה לא דאגה לקיומם של שבילים להולכי רגל, כך שלא ייאלצו לחצות את תוואי החניה, לא דאגה להצבת שילוט נוכח הסכנה הרובצת לפתחם של מבקרי הקניון המעוניינים להגיע לרכבם, לא דאגה להצבת מספר סביר של עובדי ניקיון במקום ונוכח מסקנת העד מטעמה, שלא ניתן לשלוט על מפגעים מסוג זה, יכול שנדרש מהנתבעת לדאוג לקיומה של רצפה מחליקה פחות, בוודאי לגבי שבילים ייעודיים, לטובתם של ההולכים בחניון.
אשם תורם
בית המשפט הדגיש כי הקשר של הצדדים השלישיים לקיומו של המפגע ולמיגורו לא הוכח, ועל כן לא הוכח כל מחדל של חברת הניקיון. כמו כן, לא הוכח ואף לא נטען שעליה קמה החובה להקטין את הסכנה הנובעת ממפגעים מסוג זה, באשר חלק מן הפעולות שניתן היה לעשות הן באחריותן של הנתבעות בלבד.
יתר על כן, בית המשפט ייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 20%, שכן לא מצופה מאדם שנמצא בקניון, שאמור לדאוג לתחזוקה סבירה בכל מתקניו, להלך "כשעיניו בקרקע".
בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 88,368 שקל, ולמוסד לביטוח לאומי סך של 29,577 שקל, כל זאת בתוספת שכר טרחת עו"ד.
עד למועד כתיבת שורות אלה לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.
הכותב הוא יועמ"ש למחוזות ת"א והמרכז, השרון וירושלים
