"הלקוח אמר שהוא בן 21" – אז אמר…

משפט שהתנהל לאחרונה, העלה את החשיבות של בירור הצרכים של הלקוח גם בעת חידוש ביטוח רכב, ואת הרשלנות שבמתן פוליסה לא תואמת לתנאים
Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on email

בכנס המכובד של מחוז תל אביב, תחת ניצוחה המרשים של נוגה עקל, הוזמנתי להרצות על חשיבות טופס בירור הצרכים של המבוטח. בעיני קיימת חשיבות רבה לבירור הצרכים ותיעודם במהלך כריתת חוזה הביטוח, כהגדרתו בחוזר הצירוף (כלומר – גם בחידוש). השבוע אבקש לצרף דוגמה אחת משלל הדוגמאות שהצגתי היום בכנס.

בבית משפט השלום בפתח תקווה ניתן לפני שבועיים פסק דין מעניין, ששב ומעלה את החשיבות של בירור הצרכים של הלקוח גם בעת חידוש ביטוח רכב. במקרה המדובר, לקוח תבע את חברת הביטוח שלו וכן את סוכן הביטוח שלו על כך שחברת הביטוח סירבה לממן את ההוצאות שנדרש הלקוח לשלם מכיסו לצד שלישי בגין נזקי תאונת דרכים (סך נזק של כ־9,300 שקלים).

עו"ד בן אברהם | צילום: גיא קרן

חברת הביטוח, מטעם הלקוח, סירבה לממן את נזקי צד שלישי, מהטעם שבעת התאונה גיל הנהג ברכב לא תאם את תנאי הפוליסה על פי ההצעה, ולכן אין חבות לתאונה הנדונה. חברת הביטוח דחתה את התביעה בנימוק ש"בעת התאונה נהג ברכב אדם, אשר גילו נמוך מגיל הנהגים המכוסים כמפורט ברשימה, ו/או וותק נהיגתו נמוך מהוותק הנדרש בדף הרשימה".

הלקוח, חש הפתעה רבה מעצם הדחייה של תביעתו. לטענתו, נמכרה לו פוליסה ריקה מתוכן, ולכן הוא זכאי לפיצוי הן מחברת הביטוח והן מסוכן הביטוח שהוא שלוח של חברת הביטוח. חברת הביטוח וסוכן הביטוח השיבו כי הפוליסה הופקה לכל נהג מעל גיל 21, לאחר שבשנה קודמת לחידוש, הלקוח היה מבוטח בפוליסה לנהגים מגיל 17־21 (שהייתה, מעצם טיבה, יקרה יותר) וכאשר שמע הלקוח מסוכן הביטוח שהפוליסה מעל גיל 21 זולה יותר הוא ביקש לרכוש אותה, וציין שהוא בן 21. לכן, הפוליסה שהופקה אינה מכסה אותו, אך הדבר נעשה בידיעתו ולבקשתו מתוך כוונה לחסוך בעלות הפרמיות.

בית המשפט דחה את התביעה של הלקוח כנגד חברת הביטוח בהעדר כיסוי, אך אישר באופן חלקי את תביעת הלקוח ביחס לסוכן הביטוח. בית המשפט קבע ללא עוררין כי הלקוח רכש פוליסה שאינה תואמת את גילו (במועד הרכישה הוא היה בן 20.5), ומדובר על פוליסה זולה באופן משמעותי.

כמו כן, מדובר על חידוש ללקוח קיים והפוליסה הקודמת כיסתה כאמור נהגים מגיל 17, וכן הלקוח קיבל את הפוליסה עם ההתניה בדבר הגיל (מעל גיל 21) שלושה ימים לפני כניסתה לתוקף, אך לא פנה לסוכנות וציין כי הכיסוי אינו מתאים לגילו.

בית המשפט קיבל את עדות עובדת סוכנות הביטוח כי הלקוח הגיע למשרד, טען שאין לו כסף וביקש ביטוח זול יותר. ומשכך, הואיל והלקוח רכש פוליסה לגיל 21, חרף גילו הצעיר יותר, והואיל והוא עשה שימוש ברכב כאשר עצם השימוש מהווה חריגה מתנאי הפוליסה הרי שיש ליחס ללקוח אחריות למעשיו.

לגבי אחריות הסוכן טען בית המשפט כי אכן צודק הסוכן שאין חוק שמחייב עיון בתעודת הזהות בעת עריכת הפוליסה, אך לא ניתן להתעלם מחובת הזהירות של הסוכן כלפי הלקוח וכלפי צד שלישי, כאשר קיים חשד נסיבתי שלאחר שנאמר ללקוח שהפוליסה לגיל 21 זולה יותר והלקוח טוען שהוא בן 21. נסיבות אלו חשודות ומצריכות בדיקה, בין אם התשובה של הלקוח הייתה במכוון או בפזיזות, שהרי ייתכן והלקוח בן 20.5 והוא מחשיב את עצמו כבן 21.

בנוסף, בית המשפט תהה מדוע סוכן הביטוח "פטר את עצמו מאחריות" כאשר רשם בהצעה הביטוח שהלקוח "אמר שהוא בן 21", הרי מדוע לרשום "אמר"?

בית המשפט הדגיש כי לא מדובר על מכירת מצרך במכולת, ולכן במכירת מוצר שאין לו ערך, כמוה כרשלנות והיה מקום לברר, במקרה דנן, את זהות הנהגים ברכב כ"מידע מהותי" בשלב ההצעה.

בסופו של יום חייב בית המשפט, לאור הנסיבות שתוארו, את סוכן הביטוח לשלם למבוטח פיצוי חלקי בסך של 3,000 שקלים לנוכח רשלנותו, ביחד ולחוד, עם הלקוח, באופן מילוי טופס ההצעה. בשלב זה לא ידוע אם יוגש ערעור על פסק הדין.

הכותב הינו היועץ המשפטי של לשכת סוכני ביטוח

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
Share on email