הם איתנו לעד: סוכנים מנציחים את יקיריהם שנפלו על הגנת המדינה

אירועי יום הזיכרון לחללי צה"ל ייפתחו הערב, ומיד עם סיומם יחלו חגיגות העצמאות; סוכנות וסוכני הביטוח מנציחים את יקיריהם שנפלו
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

רב"ט דודי חורש

אחיו של סו"ב עופר חורש

שנת לידה: 1954
תאריך נפילה: 19.10.1973

דודי גדל במושב טל שחר, ובעקבות מלחמת ששת הימים החליט ללמוד בפנימייה הצבאית שליד גימנסיה הרצליה. הוא היה ספורטאי מצטיין: אצן, כדורגלן וכדורסלן.

בנובמבר 1972 התגייס דודי לצנחנים ושירת בפלוגת חבלה מוצנחת (פלחה"ן צנחנים). ביום הכיפורים, 6 באוקטובר 1973 , היה דודי בחופשה בבית. כשהבין שהולכת לפרוץ מלחמה, ארז את התרמיל וחזר לבסיס. הוא שובץ לחילוץ טייסים. בהמשך המלחמה הצטרף לחבריו וחצה איתם את תעלת סואץ.

צילום: shutterstock

במוצאי שמחת תורה באותה השנה, בקרב שהתפתח ממערב לתעלת סואץ, נפגע דודי מירי ונהרג במקום. בן 19 בלבד היה במותו. הוא נקבר בקבורה זמנית ליד קיבוץ בארי, ובחודש אוגוסט 1974 הובא למנוחת עולמים בהר הרצל בירושלים.

דודי השאיר אחריו את הוריו: אריה חורש שהיה גם הוא מגויס במלחמה; האמא מלכה חורש, לא התאוששה ונפטרה צעירה בגיל 54, ושלושה אחים: עופר, חיה ואורית.

סא"ל אריה ארצי ז"ל

אחיו של סו"ב גיורא ארצי

שנת לידה: 1945
תאריך נפילה: 21.10.1973

אריה גויס לצה"ל במאי 1963. לאחר שסיים קורס מ"כים, נשלח לקורס קצינים והתמנה כמפקד מחלקת טנקים. שירת בחטיבה 188 ולחם במלחמת ששת הימים בדרום. ב־1972 סיים את לימודיו באוניברסיטת בר אילן בהצטיינות יתרה.

למלחמת יום הכיפורים גויס ב־6 באוקטובר 1973. את רוב ימי הלחימה מילא אריה בתפקיד המג"ד. הוא נפל בקרב, מעבר לתעלה בשטח מצרים, בעודו חשוף בצריח. הוא נפגע מפגז והותיר משפחה כואבת ואבלה.

סמל הנרי (ריקו) דנה ז"ל

אביה של לימור זיסקינד ודודה של סו"ב מירה פרחי

שנת לידה: 1937
תאריך נפילה: 11.11.1982

הנרי עלה עם משפחתו לארץ, בשנת 1957, והשתקע בקריית מוצקין. בנובמבר 1961 התגייס הנרי לחיל הרגלים. את הטירונות ואת קורס החובשים הקרביים סיים כחניך מצטיין.

אחרי שהשתחרר משירות החובה, התגייס הנרי לשירות במשטרה. תקופה קצרה הוא עבד כשוטר. לאחר שהשתחרר מהמשטרה החל לעבוד כפקיד בנק, שם התקדם והפך לסגן מנהל סניף.

במלחמת ההתשה הוא נפצע ליד תעלת סואץ, ואושפז. אחרי ששוחרר מבית החולים, הוכר הנרי כנכה צה"ל, אך סירב לעזוב את יחידתו והמשיך לשרת כחובש קרבי. למרות שקיבל פטור משירות המילואים וחרף גילו המבוגר, נקרא הנרי פעמים אחדות לשירות מילואים בלבנון במלחמת שלום הגליל.

ב־11.11.1982 הוא שירת כחובש בבית הממשל הצבאי בצור. עקב התפוצצות מיכל גז בבית הממשל התמוטט הבית על יושביו. לימור בתו: "אבא שלי היה נעדר במשך מספר ימים עד שלבסוף נמצאה גופתו. אני הייתי בת 11 כשהאירוע התרחש".

רס"ן עמרי (צ'יטה) צ'יטיאט ז"ל

אחיינה של סו"ב חוה פרידמן וינרב

שנת לידה: 1970
תאריך נפילה: 30.1.1996

עמרי גויס בחודש פברואר 1988 לקורס טיס, ושירת כטייס F-16 במשך חמש שנים. הוא השתתף בתקיפות אוויר מוצלחות בלבנון. כמו כן, שימש קצין הדרכה ובתקופה זו הותיר את חותמו, בעיקר בצד ההדרכתי.

בחודש ספטמבר 1995 נשא עמרי את בשמת רוה לאשה, לאחר שנים של היכרות, אך אושרם נקטע לאחר ארבעה חודשי נישואין. כאשר נישאו לא תארו לעצמם שהאמרה "עד שהמוות יפריד בינינו" תתגשם ותהפוך למציאות.

ב־ט' בשבט תשנ"ו (30.1.1996), נפל עמרי בעת מילוי תפקידו, בהובילו את אנשי הקבע שתחת פיקודו לביצוע בוחן "בר אור" תקופתי. בסיום ריצת 2 ק"מ התמוטט באופן פתאומי. גם ברגעיו האחרונים נתן ביטוי לאהבת הזולת שבו, ומילותיו האחרונות הופנו לחבר, שהתיישב על המדרכה בתום הריצה: "לא כדאי לך לשבת עכשיו, ייתפסו לך השרירים…", אמר והתמוטט.

עמרי ז"ל הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקרית שאול. בן עשרים ושש היה בנופלו. הותיר אחריו רעיה, הורים ואח. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב סרן.

סמ"ר איתן ברק ז"ל

בנו של סו"ב דודו ברק

שנת לידה: 1994
תאריך נפילה: 18.7.2014

"איתן אהובי. במילים האלו אני פותח כל דיאלוג שלי עם איתן מאז נפילתו בתחילת מבצע 'צוק איתן' כשהוא בן 20 בלבד, וזה קורה גם כשאני לבד עם עצמי ואיתו. לפני נפילתו זה תמיד היה 'מתוק שלי' ככה קראתי לו בכל שיחת טלפון מהצבא, כולל השיחה האחרונה שלנו ממש לפני אפסון הטלפונים הניידים והדממת הקשר.

"אני כלוחם קרבי בצנחנים ניהלתי איתו גם שיחה מבצעית, ועיקרה 'איתן, הכי חשוב לשמור על קור רוח בכל מצב שתתקל, תפעיל את החשיבה אפילו לחלקיק שניה וקבל את ההחלטה הנכונה', איתן ענה לי במילים האלו: 'אבא, אין לך מושג כמה אני מוכן וממוקד וככה גם הכנתי את החיילים שלי'.

"לא חשבתי שזו תהיה השיחה האחרונה; הייתה לי תחושת בטחון פנימי ובטחון באיתן; הוא השרה תמיד בטחון. ואכן לא האויב הוא שנצח אותו – איתן נפגע מאש כוחותינו.

"איתן היה חתיך אמיתי, ידע את זה אבל לא ניצל את זה; אי אפשר היה להתעלם מהנוכחות שלו, צ'ארם בטונות. החברים של איתן מספרים לי כמה היה שותף ועזר להם בכל קונפליקט שהיה להם. כל כך הרבה נתינה טבעית הייתה לו.

"איבדנו בן מדהים. אבל אנחנו כהורים נתנו לאיתן חיים מאושרים, מלאים, עם אהבה ללא קץ. ולכן אנחנו גם היום חיים את החיים, כי ככה איתן היה רוצה שנמשיך, ואיתן איתנו בכל צעד ומהלך ובזכות היסוד החזק אנחנו מקיימים חיי משפחה עם הילדים והנכדים, חיים שמחים, כשהעצב והחוסר נמצאים תמיד, אבל לא במקום".

טור' אברהם צבאח ז"ל

אחיו של סו"ב אורי צפריר

שנת לידה: 1932
תאריך נפילה: 31.3.1950

"71 שנה עברו. 71 שנה מאז יצא אחי אברהם מהבית על מדים ולא חזר. אומרים שהזמן מרפא הכל. זה לא נכון. הוא לא מרפא את הכאב ולא את הגעגוע.

"אברהם נולד ביום ה' בתשרי תרצ"ג, 5.10.1932 בחיפה, ילד רביעי מתוך שבעת ילדיהם של שלמה ואדל. כבר בגיל 13 התנדב לשירות ההגנה בתור קשר. בגיל 15 זייף את גילו על מנת להתגייס לצבא. הוא לקח חלק בקרבות בגליל, ברמלה ובנגב, שם נהרג כאשר רכב הסיור בו נסע עלה על מוקש ונתקל במארב מצרי ליד קיבוץ נירים. בן 17 היה בנופלו בערב פסח תש"י, 31.3.1950.

"כבן זקונים אני זוכר את הבית כאילו הולך ומתכווץ כאשר נודע לנו שאברהם נהרג. כאילו הקירות והתקרה החליטו פתאום להתקרב אחד לשני ולסגור על כולנו. 71 שנה אני קם בבוקר עם אברהם ועוצם את העיניים איתו בלילה. 71 שנה שלא נדע מה היה יכול לצאת מנער שכל כך רצה לתרום עד כדי כך שזייף את גילו כדי להתגייס לצבא. השנים עברו ואני התבגרתי אבל הזיכרונות על אברהם לא התבגרו אפילו היום. הילד, לעולם יישאר ילד. תנצב"ה".

הדברים נכתבו על ידי הסוכנים, ומבוססים על מורשת משפחתית בסיוע פרטים שפורסמו באתר "יזכור"

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email