המבוטח מסרב להוסיף כיסויים ביטוחיים? החתימו אותו על כך

פסק דין שניתן לאחרונה מוכיח עד כמה חשוב תיעוד רצונו של הלקוח בדבר רכישת כיסוי ביטוחי

במשפט המבויים שערכנו השבוע בכנס אלמנטר, כדי להעלות למודעות הסוכנים את סוגיית המיגונים ואת "הלכת סלוצקי", הופנו אלי שאלות מקרב לא מעט סוכנים בנוגע לסוגיית התיעוד ביחס לבקשות הלקוח לרכישת כיסויים: האם יש גבול למידת התיעוד והאם אנו לא מכניסים "עודף משפט" להליך הצירוף. ואני השבתי את שאני אומר תמיד: "סוכנות וסוכנים יקרים, אל תחסכו במילים בעת הליך הצירוף ביחס להמלצתכם. אם הלקוח מבקש לסרב להצעה שלכם, ציינו זאת ובקשו את חתימתו. אם לא יחתום, רשמו שלא חתם. ציינו שהלקוח ביקש לא לרכוש את הכיסוי מהטעמים שהביע לפניכם, לעומת כיסויים שכן ביקש לרכוש במסגרת המלצתכם".

כדי להדגים טיפ זה אספר על תביעת רשלנות מקצועית שהוגשה כנגד סוכנות לביטוח (חברת הביטוח צורפה גם כן במסגרת אחריות שילוחית ביחס לסוכנות). המנוח, רכש פוליסה שכללה רכיב אובדן כושר עבודה. האלמנה ובתו היתומה טענו כי המנוח רצה לרכוש גם ביטוח חיים בגובה 55 משכורות, אך הסוכנות התרשלה ולא רכשה למנוח כיסוי שכזה. משמעות הרשלנות נאמדת בכ־2.2 מיליון שקל. נשאלת השאלה האם המנוח רצה לרכוש כיסוי ריסק מוות או שלא?

המשפט המבוים שנערך בכנס | צילום: שלומי דעי

סירב לרכוש כיסויים

המנוח הוא מהנדס, בעל פנסיה קיימת, החל לעבוד במפעל ובהתאם לחוזה ולהסכם קיבוצי היה זכאי לרכוש הסדר פנסיוני בתנאים מיטיבים. המנוח נפגש עם משווק פנסיוני לשם בירור צרכים והתאמת הכיסויים הביטוחיים. על פי ההסדר של המפעל קיימת המלצה לעובדים לרכוש כיסוי ביטוחי (ריסק פטירה) בשיעור 40 משכורות לבת זוג ועוד 15 משכורות לכל ילד מתחת לגיל 21.

במקרה דנן, המנוח שקרא את המסמכים סירב לרכוש את הכיסויים הביטוחים הללו והסוכן החתים אותו על מסמך אשר כלל בין היתר את ההצהרה הבאה: "ידוע לי כי סכומי הביטוח למקרה פטירה חו"ח, הכלולים בתוכניתי האישית, נמוכים מהסכומים המקובלים, על פי המלצותיו של מנהל ההסדרים הפנסיוניים של המעסיקה העובד עם החברה. אני לוקח על עצמי את מלוא האחריות בכל הנוגע לכיסוי הביטוחי בו בחרתי למקרה מוות ואובדן כושר עבודה ופוטר את החברה, ואת מנהל ההסדר הפנסיוני, מכל אחריות כלפי שאריי ומוטביי בכל הנוגע לתקבולים להם יהיו (או לא יהיו) זכאים מתוכניות הביטוח הפנסיוני על שמי ואשר נבעו מהחלטתי זו".

חברת הביטוח שלחה לאורך כל השנים דיווחים שנתיים בהם לא היתה כל התייחסות לכיסוי ריסק אולם עם מותו של המנוח, טענה האלמנה כלפי הסוכנות כי המנוח כן רכש כיסויים לריסק וההסדר הפנסיוני מטעמו כלל את הכיסויים האמורים לריסק פטירה, חרף העובדה שהוצג לה שהמנוח חתם אחרת. האלמנה טענה כי מהכרותה את המנוח, הוא לא היה מוותר על ביטוח הריסק הואיל וכל חייו הוא רכש ביטוחי חיים. המשווק הפנסיוני, טען בעדותו כי המנוח הגיע למפעל עם

פנסיה קיימת והצהיר בפניו שהוא אינו מעוניין להקצות משאבים נוספים לרכישת כיסויי ריסק מוות. יתרה מכך, לסוכנות הביטוח קיים אינטרס לשווק את כיסויי הריסק הואיל והיא מרוויחה עמלה ממכירת כיסויים ביטוחיים.

מצג שווא

האלמנה, חשוב לזכור, העלתה טענה מעניינת: היא ציינה כי הסוכנות יצרה מצג שווא ולכן התביעה היא בגין הפסד התגמולים שנמנעו ממנה ומבתה. אלא שכאמור נטל השכנוע על האלמנה להוכיח כי המנוח גמר בדעתו לרכוש ביטוח וחתם על מסמכים המעידים על רצונו לרכוש כיסוי ביטוחי שכזה, והנטל לא הורם על ידי התובעות.

יש לזכור, קובע בית המשפט, כי אם המבוטח חתם על ויתור לכיסוי ביטוחי, האחריות לעריכת ביטוח מוטלת עליו בלבד. משכך, לאחר שקלול כלל הראיות, מגיע בית המשפט למסקנה כי סביר יותר שהלקוח לא רצה לרכוש כיסוי לריסק והעדיף מסלול חסכון טהור למעט לעניין אובדן כושר עבודה, ולכן חתימתו מלמדת על כוונתו, ובכך דחה בית המשפט את תביעת הרשלנות ביחס לסוכנות הביטוח.

כאמור, פסק הדין מחזק את שאני טוען בהרצאותיי: אם יש תיעוד מסודר בדבר הסכמה או אי הסכמה של הלקוח לרכישת כיסוי כזה או אחר, יהיה לבעל הרשיון הרבה יותר קל להתמודד עם טענות שלעיתים כלל לא מגיעות מהלקוח. פסק הדין ניתן בחודש נובמבר 2018, ולא ידוע בשלב זה אם יוגש ערעור על פסק הדין.