לשכת סוכני הביטוח מקדמת בברכה את החלטת המפקחת על הביטוח להחלת המודל החכ"מ החל ב-2016, וזאת בהמשך לדרישת הלשכה בשנה האחרונה לקדם נושא זה. מקורו של המודל החכ"מ, שמתבסס על המודל הצ'יליאני מ-1982 (על ההבדלים ביניהם אגע בהמשך), נובע מהחלטת הממשלה שמספרה 4323 לאור המשבר ב-2008.
בהחלטה זו למעשה הטילה הממשלה על משרד האוצר לייצר מסלולי השקעה שיהיו תלויים בטווח החיסכון הצפוי ובאפיקי החיסכון לגיל הפרישה, כך שהסיכון הגלום בתיק ההשקעות לחוסכים המבוגרים יקטן, ואילו הסיכון של החוסכים הצעירים יגבר.
הרציונל העומד מאחורי החלטה זו הוא שלמבוגרים אין זמן לתיקון טעויות ולצעירים יש. המבוגרים מחפשים ביטחון, ואילו הצעירים יכולים לקחת סיכון. בתחילת 2012 פירסם משרד האוצר את התקנות החדשות ליצירת מודל שבו מסלולי ההשקעה מותאמים לגיל החוסך, שנקרא "המודל החכ"מ" – חיסכון כספי מותאם.
ואולם מאז לא נעשה דבר ליישום תקנות אלו, עד לשבוע זה, שבו פירסמה המפקחת את טיוטת החוזר בנידון. המודל החכ"מ במתכונתו הישראלית קובע כי גופים מוסדיים ינהלו מינואר 2016 כמה מסלולי השקעות: מודל השקעות תלוי גיל, מודל השקעות למקבלי קצבה, ומסלולי השקעות מתמחים. במסלול מודל ההשקעות תלוי הגיל יהיו שלוש קבוצות גיל: עד גיל 50-60 ,50, ומעל גיל 60.
המסלול החכ"מ יחול על כספי חוסכים חדשים שיצטרפו מ-2016 או מכניסת המודל לעבודה, ואילו חוסכים קיימים יוכלו לפנות לגופים המנהלים את כספיהם ולבקש לעבור למסלולים שצוינו לעיל. הטיוטה שיצאה בנידון גם מטילה את האחריות להודיע לעמית חדש שאינו נמצא במסלול המתאים לו ולעדכנו על צירופו למסלול המתאים לו על הגופים המוסדיים, אלא אם יודיע העמית על סירובו ורצונו במסלול אחר.
בקרנות השתלמות ובפוליסות שאינן קופות ביטוח יחולו כללים אחרים, כמו ייקבע מסלול כללי אחד, יהיו מסלולים מתמחים משולבים, ומסלולים מתמחים באוכלוסיות יעד (אוכלוסיות אוהבות סיכון, אוכלוסיות עם טווח משיכה קרוב וכדומה), אך ברמת המקרו תנאי המודל החכ"מ יחולו רק על כספים המיועדים לפנסיה ולא על קרנות השתלמות.
במודל הצ'יליאני המקורי, שנכנס לשוק בצ'ילה ב-1982, התבקשו מנהלי קרנות הפנסיה לפתוח חמישה מסלולי השקעות, מהמסוכן ביותר ועד הסולידי ביותר, תוך שנקבעו מגבלות מאוד ברורות לרמת ההשקעות במניות, ואילו במודל הישראלי הדבר נתון להחלטת הדירקטוריון של הגוף המנהל.
שוני נוסף במודל הצ'יליאני: על החוסכים הוטלו מגבלות בנוגע למעבר ממסלול למסלול. למשל, גברים בגיל 55 ונשים בגיל 50 יכולים להשקיע רק במסלולים מסיימים, ואילו חוסכים שגילם צעיר ב-10 שנים או פחות מגיל הפרישה אינם יכולים להשקיע במסלול הסולידי ביותר. הבדל נוסף בין שני המסלולים הוא בהבטחת תשואה מזערית לחוסכים כפי שקיים במודל הצ'יליאני – במידה שקרן הפנסיה אינה משיגה תשואה זו היא מחויבת לשאת בתשלום, ואם אינה יכולה – הממשלה נושאת באחריות זו.
המודל הצ'יליאני הוכיח את השפעתו החיובית על שיעור מעורבות החוסכים בבחירת המסלול הפנסיוני שלהם. אם ב-2002 רק 16% מהעמיתים בחרו מסלול חיסכון, הרי שב-2007 כבר עלה שיעור הבוחרים ל-35%, והכיוון הוא רק כלפי מעלה.
למעבר למודל החכ"מ יהיו השפעות גדולות מאוד על שוק ההון הישראלי בעתיד, לאור מעבר של כ-60 מיליארד שקל מכספי חוסכים מבוגרים למסלולים סולידיים, דבר שמטבע הדברים יביא לגידול חד בביקוש לאג"ח ממשלתי ארוך טווח, ובסופו של דבר לעלייה במחיר האג"ח ולירידה בתשואות. הממשלה תוכל להפיק אג"ח במחיר גבוה עם תשואה נמוכה ולהפחית בכך את עלות גיוס ההון מהציבור.
מצד שני, יש סכנה שלאור מעבר ממסלולים מוטי מניות תהיה לכך השפעה על ירידת מדדים ולתשואות נמוכות בטווח קצר. כמו כן, כתוצאה מהקטנת הסיכון בתיקי החוסכים המבוגרים יגדל הסיכון בתיקי הצעירים. לאור השונות שתיווצר בין הקרנות בשל תמהיל המסלולים השונים, כדאי שכבר כיום הרגולטור יכין כלים שאתם יהיה אפשר לבצע השוואות בין הקרנות השונות.
במסגרת בניית המודל החכ"מ והוצאת הטיוטה בנידון אפשר היה לבצע מהלך נוסף של שינוי הקצאת האג"ח לחוסכים. לא מדובר בהגדלת שיעור האג"ח המובטח כיום בקרנות הפנסיה שעומד על 30%, אלא על הקצאה פנימית של האג"ח לפי גיל החוסך.
אין כל סיבה כי חוסך בגיל 25 יקבל את אותו שיעור האג"ח המובטח כחוסך בגיל 60. זהו עיוות שהיה אפשר לתקנו, ללא כל העמסה על הקופה הציבורית ולייצר אגב כך יותר ביטחון לאוכלוסיית החוסכים המבוגרת, תוך הגדלת שיעור התחלופה בפנסיה שתתקבל. זו נקודה שפוספסה במודל החכ"מ וכדאי לרגולטור לתת דעתו עליו ולשנותו.
