לפני כשבועיים הנחית מנכ"ל בית החולים הדסה אביגדור קפלן מכה נוספת על בית החולים כשהודיע על התפטרותו. "הגענו להסדר הבראה שאמור היה להביא את הדסה ליציבות פיננסית בשבע שנים הבאות, אבל היו שני אלמנטים שלא יכולתי לחיות עמם: אחד הוא הצרת צעדי המנכ"ל בתקנון החברה, שנובע מהעברת סמכויות ממנו לידי דירקטוריון החברה", הסביר את התפטרותו.
האלמנט השני היה מינוי חשב מלווה לבית החולים. "בכל התהליך לא התנגדתי לשקיפות מלאה בהדסה, אבל הממשלה דרשה ללוות חשב מלווה וזה בעייתי. זהו לא גורם מתאים לבית חולים, מכיוון שאי אפשר לקחת סמכויות מהמנכ"ל מסכום מסוים ואילך ולתת אותן לחשב, אך בד בבד להשאיר עליו את כל האחריות. אם למשל נדרשת באופן מפתיע קניית תרופות וציוד רפואי דחוף שהמלאי שלו אזל, והחשב המלווה אינו נמצא או שהוא מסרב לחתום – על מי תיפול האחריות והחידלון שינבע מכך שלא נרכשו התרופות?"
בראיון שקיימנו עמו ימים ספורים לפני שהתפטר אמר קפלן כי אין ברירה אלא לשלב רפואה פרטית בציבורית. "לטעמי, הדגם של הדסה הוא הדגם הנכון ביותר של שילוב רפואה פרטית בציבורית. זה הרע במיעוטו. יש בכך גם תופעות שליליות, אך אני חושב שזה הדגם היותר טוב. לא הייתי רוצה לראות רופא שיש לו גם פרקטיקה פרטית והוא נדרש לדלג כל הזמן בין בית החולים לפרקטיקה הפרטית. כשמאפשרים לו לעסוק בשר"פ בבית החולים הוא יישאר בו שעות נוספות, וכך יהיה יותר זמין לקהל ולבית החולים.
"אם חל סיבוך בניתוח הסיכוי לשרוד בבית חולים ציבורי גבוה יותר מאשר בבית חולים פרטי. אם ניתוח הסתבך למשל, בבית חולים ציבורי נמצאים מומחים מכל הדיסיפלינות שיכולים לבדוק מה בדיוק הסתבך בניתוח והיכן טמונה הבעיה, בעוד שבבית חולים פרטי לא ברור אם יהיו מומחה בתחום שיעזור למנתח לצאת מהסיבוך.
"כיום, גם הסיבוכים של בתי חולים פרטיים נזרקים לבתי חולים ציבוריים ולא מטופלים עד הסוף במערכת הפרטית, מכיוון שבתי החולים הפרטיים לא ערוכים לטפל בכך. הם שולחים את המטופל באמבולנס לבית חולים ציבורי. יכול להיות שגם אחרי הניתוח והשחרור יתרחשו סיבוכים. מן הסתם המטופל יפנה לבית חולים ציבורי.
המערכת הציבורית תמשיך להידרדר ללא שר"פ. אפשר לאושש את המערכת גם עם תקציבים מהמדינה, אבל כל עוד אין תוספת תקציב ממשלתית, השר"פ יכול להשלים את החסר: בהדסה השר"פ עוזר לתקצב את המערכת הציבורית ומהווה הכנסה נוספת לבית החולים". לטענת קפלן, "בני האדם לא נולדו שווים ולכן המדינה תספק שירות שווה בסיסי, אבל היא יכולה לספק רק חלק מהצרכים בצורה שוויונית לכולם, היא בוודאי לא יכולה לספק הכל. במצב כזה מן הסתם יתפתחו שירותים פרטיים שמי שידם משגת יכולים לרכוש שירותים טובים יותר, והם כוללים גם בחירת מנתח ומקום.
"ברוב מדינות העולם קיימים שירותים ציבוריים לצד פרטיים, או שירותים משלימים, כמו בחירת מנתח. ישנם ביטוחים שמשלימים את הסל הבסיסי, והם נחלקים לשניים: כאלה שנותנים שירותים בסיסיים ברמה טובה יותר, וכאלה שמיתוספים לסל הבריאות הבסיסי, כמו הגדלת מספר טיפולים פיזיותרפיים שניתנים בסל הבריאות הבסיסי שמספקת המדינה".
איך אתה רואה את תפקידו של סוכן הביטוח?
"סוכן הביטוח הוא איש מקצוע שיודע לשווק ללקוחותיו מוצרים נכונים ולא מוצרים שהם אינם נכונים. יש מוצרי בריאות שלדעתי הם לא טובים, שיש בהם אוסף של קשקושים. היות שתחום הביטוח בכלל הוא לא תחום שבו נמכרים מוצרי משיכה אלא דחיפה – זאת אומרת, אדם לא קם בבוקר ומחליט כך סתם כי הוא הולך לקנות ביטוח כלשהו – תפקיד הסוכן הוא לעורר מודעות לצורך בביטוח והוא צריך להיות משמעותי יותר. "סוכן צריך להסביר למבוטח הפוטנציאלי שעל אף שהוא בריא לגמרי עכשיו, הוא יכול להיקלע למצב שבו יזדקק לניתוח וייפול לידיו של מתמחה ולא של מומחה, ולכן כדאי לו לבחור בפוליסה שבה יוכל לבחור את המנתח הטוב ביותר שזמין באותה עת".
