בבית משפט השלום בטבריה נדונה תביעתו של יוסף בן שטרית, שיוצג על ידי עו"ד נועם נהרי נגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ, שיוצגה על ידי עו"ד פזית גולן ואח'. פסק הדין ניתן בנובמבר 2014, בהיעדר הצדדים, מפי השופטת אוסילה אבו אסעד.
באחד הלילות לקראת 21:10, קיבל התובע שיחת טלפון מראש הישיבה (התובע עובד בבית הכנסת) שבה נתבשר על כך שמכוניתו עולה באש (המכונית חנתה בסמוך לישיבה). התובע סר למקום ובהגיעו הבחין באנשי מכבי אש בעיצומן של פעולות לכיבוי השריפה. בבוקרו של יום המחרת הודיע התובע על האירוע לסוכן הביטוח ולמשטרה. התובע וכבאי האש שהוזעק למקום, נחקרו במשטרת ישראל על האירוע. בעקבות אירוע ההצתה פנה התובע להפניקס בבקשה לתשלום תגמולי ביטוח על סך 47,844 שקל, אלא שהדרישה נדחתה על ידי הפניקס.
לאור זאת, הגיש התובע תביעה לבית המשפט. הפניקס טענה כי בנסיבות המקרה לא קיים כיסוי ביטוחי וזאת בין היתר בשל קיומו של חשד למסירת פרטים כוזבים על ידי התובע אודות אירוע השריפה, לרבות נסיבותיה והגורם לה.
בעניין הנסיבות האמורות, טענה הפניקס, כי דו"ח חקירה שנערך לבקשתה העלה כי נמסרו לה פרטים מהותיים מטעים וכי לתובע יד ורגל באירוע. בנסיבות אלו טענה הפניקס כי מדובר בתביעת מרמה במטרה להונות אותה ולקבל ממנה תגמולי ביטוח שלא כדין. בית המשפט דן, בין היתר, בשאלה האם צדקה הפניקס משסירבה לפצות את התובע? החוקר מטעם הפניקס הצהיר כי התובע העיד בפניו כי בשעות הצהריים של אותו יום הוא לא הצליח להתניע את מכוניתו ובעקבות כך הזעיק לעזרה חשמלאי רכב מ"חשמל בארי", שבעזרת כבלים הצליח להניע את הרכב.
התובע נסע עם מכוניתו נסיעה קצרה ובאופן אקראי הגיע לשכונת הדייגים, שם דומם את המנוע. בעת שניסה להתניע את כלי הרכב מחדש, התברר לו שהדבר אינו אפשרי. במשך הימים שלאחר מכן ועד להצתת הרכב, כלי הרכב לא טופל במוסך. החוקר חקר את רעיית התובע שאישרה בחקירתה כי הרכב נשרף ליד הישיבה.
בתשובה לשאלה מדוע חנה כלי הרכב באותו מקום, השיבה רעיית התובע כי ככל הנראה הסיבה לכך היא שהתובע עובד במקום. עוד נשאלה רעיית התובע אם לכלי הרכב היתה בעיה מכנית והיא השיבה כי להבנתה הוא היה תקין. בתשובה לשאלה כיצד נודע לה על המקרה, השיבה רעיית התובע כי ביום למחרת סיפר לה בעלה שקיבל שיחת טלפון מהישיבה שבמהלכה הובאה לידיעתו העובדה כי מכוניתו עולה באש.
כאשר נשאלה רעיית התובע היכן היה בעלה בעת קבלת השיחה השיבה כי אינה יודעת. החוקר ציין בתצהירו כי בעל העסק "חשמל בארי" ציין בפניו כי לא ידוע לו שהוא ו/או מי מעובדיו טיפל במכונית התובע בדרך כלשהי, אבל כמה שעות מאוחר יותר, יצר בעל העסק לפתע קשר עם החוקר ומסר לו כי ערך בדיקה ובעקבותיה הוא נזכר, שעובד מטעמו נשלח לכלי הרכב והניע אותו.
בית המשפט ציין כי כאשר מדובר בתביעות ביטוח, קבעה הפסיקה שנטל השכנוע, כי המקרה שאירע נכנס לתנאי השיפוי שבפוליסה, מוטל על המבוטח, ואילו הנטל להראות כי התקיים אחד מהחריגים לחבות, המשחרר את חברת הביטוח מאחריות, מוטל על המבטח. בית המשפט קבע כי התובע עמד בנטל השכנוע, שהמקרה שאירע נכנס לתנאי השיפוי שבפוליסה ועל כן עבר הנטל להפניקס.
בית המשפט קבע כי הפניקס לא עמדה בנטל שהוטל עליה וציין כי מחומר הראיות עלה שהתובע אינו נוהג לשתף את רעייתו בכל מה שקשור לטיפולים בכלי הרכב, דבר העשוי להסביר את התשובות שנתנה רעיית התובע לחוקר. עוד עלה מחומר הראיות כי בחזקת התובע שני כלי רכב, נתון העשוי להסביר את התמהמהות התובע בכל הקשור לתיקון כלי הרכב. העובדה שהתובע לקח את כלי הרכב לנסיעה קצרה לאחר התנעתו בעזרת כבלים ובחר לדומם את המנוע ליד הישיבה, מקבלת הסבר הגיוני נוכח טענת התובע כי בסמוך מתגוררים הוריו.
כלי הרכב לא הושאר במקום, אלא דורדר על ידי התובע כמה מטרים קדימה לרחבה הסמוכה לבית הכנסת שבו הוא עובד, נתון העשוי לשלול את רמיזות הפניקס למעורבות התובע במעשי ההצתה. יתרה מזאת, העובדה כי חשמלאי הרכב בארי שלל תחילה שניתנה עזרה בהתנעת כלי הרכב, ורק לאחר מכן טרח ליצור קשר עם החוקר והסביר שאחד מעובדיו סייע לתובע באמצעות כבלים שהביא, הינה הגיונית על רקע העובדה כי העזרה שקיבל התובע לא ניתנה על ידי בארי עצמו, אלא על ידי עובדו ללא תמורה.
בית המשפט קבע כי לא די בסתירות ובתמיהות שעליהן ביקשה הפניקס להשליך את יהבה, כדי להוכיח, שהנזק אירע בנסיבות אחרות או כי על ידי התובע נמסרו פרטים כוזבים אודות השריפה. לפיכך, חייב בית המשפט את הפניקס לשלם לתובע פיצוי בסך 35,594 שקל (ערך כלי הרכב המבוטח בניכוי שרידי הרכב). עד מועד כתיבת שורות אלה לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.
