בעל מרפאה וטרינרית, בוטח על ידי חברת ביטוח בפוליסה לביטוח בית עסק הכוללת בין היתר, כיסוי לתכולת בית העסק ולציוד אלקטרוני. במהלך טיפול, התקלקל מכשיר אלקטרוני במרפאתו. בעל המרפאה היה מבוטח בחברת ביטוח מסוימת, לה מסר רשימת ציוד אלקטרוני של המרפאה ונאמר לו כי במקרה של קלקול או אובדן הוא יקבל פיצוי על פי ערך כינון – מכשיר חדש. המבוטח טען כי סוכן הביטוח הציע לו לעבור לחברת ביטוח ב‘ במחיר זול יותר תוך שמירה על כיסוי זהה.
עוד הוסיף כי לא קיבל את הפוליסה, והסוכן או חברת הביטוח לא הסבירו לו במסגרת המו“מ לכריתת חוזה הביטוח ועד לאחר קרות האירוע את עיקרי הכיסוי הביטוחי ואת החריגים והסייגים לו המופיעים בפוליסה. רק לאחר קרות המקרה, הגיע אליו סוכן הביטוח והציג בפניו את הפוליסה ואת הסייגים והחריגים לכיסוי הביטוחי, וביניהם, כי הפוליסה מחריגה נזק לתכולה או לציוד אלקטרוני שאירע כתוצאה מבלאי, וכי בכל מקרה על פי פרק הביטוח לציוד אלקטרוני בפוליסה, הפיצוי למכשיר שגילו מעל שנתיים הינו בערך שיפוי ולא בערך כינון.
המבוטח, שחריגים אלו שלא היו ידועים לו, טען כי הסוכן התרשל, הפר את חובתו טרם כריתת חוזה הביטוח, הפר את חובות תום הלב, ואת חובת הזהירות המוטלת עליו כלפי המבוטח. לכן, תבע בעל המרפאה את סוכן הביטוח והוסיף כנתבעת נוספת את חברת הביטוח כאחראית שילוחית ביחד ולחוד עם הסוכן.
בתגובה טענה חברת הביטוח כי הנזק נגרם עקב בלאי, וכי נזק מסוג זה מוחרג בפוליסה. עוד טענו בחברה שמדובר בפוליסה סטנדרטית שנשלחה למפקח על הביטוח, ועל כן יש להחיל את הוראת סעיף 2 (ב) לחוק חוזה ביטוח ולכן יש לדחות את טענות התובע.
בנוסף, חברת הביטוח טענה כי אם יתקבלו טענות המבוטח יש להטיל את האחריות על הסוכן ביטוח בלבד, שלטענתן לא מסר את הפוליסה לתובע ויצר מצג שווא אצל התובע לעניין היקף הכיסוי והפיצוי הקיים בפוליסה. חברת הביטוח הוסיפה כי יש לקבוע כי בנסיבות המקרה, הרי שהסוכן לא שימש כשלוח שלה לעניין המשא ומתן לכריתת הסכם הביטוח, שכן חרג מהרשאתו ולא פעל בהתאם להנחיות שולחתו.
סוכן הביטוח מצידו טען כי מקרה הביטוח לא הוכח, וכי הפוליסה מחברת הביטוח הראשונה זהה כמעט לחלוטין לפוליסה של החברה הנתבעת בכל הקשור לכיסויים, ההחרגות והסייגים. בנוסף, טען הסוכן שהוא שימש שלוח של חברת הביטוח ועל כן גם אם ייקבע כי התרשל, עילת התביעה היחידה הקיימת לבעל המרפאה היא כנגד החברה המבטחת ולא כנגדו.
בסופו של דבר בית המשפט חייב את החברה, ודחה את התביעה נגד סוכן הביטוח. בפסיקתו הדגיש בית המשפט כי הנטל להוכיח המצאת הפוליסה למבוטח מוטל על המבטח, אך לאור הסתירות בעדות הסוכן בעניין זה, ניתן לקבוע כי חברת הביטוח לא העבירה את הפוליסה לידיו טרם קרות האירוע. בית המשפט אף קיבל את טענת התובע כי לא קיבל, מהסוכן או חברת הביטוח, הסבר על מהות הכיסויים והחריגים העיקריים לפוליסה בטרם כריתת חוזה הביטוח. עוד קבע בית המשפט כי מבטח אינו יוצא ידי חובתו במסירת הפוליסה לסוכן הביטוח ובמקרה שכזה הסיכון שהפוליסה לא תגיע למבוטח מוטלת על חברת הביטוח במלואה. בנוסף, חברת הביטוח הפרה את חובתה לקיום חובת הווידוא.
עם זאת, חשוב לזכור כי חרף מסקנת בית המשפט במקרה דנן, חוזר צירוף לביטוח אשר נכנס לתוקף ביום 16.1.3 קובע כללים בנוגע לאופן צירוף לביטוח תוך מתן דגש על בירור צורכי המבוטח טרם המכירה וכן על חשיבות הפירוט של עיקרי הכיסוי הביטוחי הנמכר, החריגים, תקופת הכיסוי ועוד עובר למכירת הפוליסה. מוצע כי כל סוכן יבחן את תסריטי המכירה המבוצעים במשרדו ויוודא כי הם מותאמים להוראות חוזר צירוף לביטוח, הן לעניין בירור צרכים והן לעניין הפירוט הנדרש במהלך שיחת המכירה, הכל על מנת למנוע טענות כפי שהועלו על ידי המבוטח, לפיהן לא נאמר לו או לא נמסר לו מידע ביחס לפוליסה נשוא המכירה.
