הסכמי היצרנים – למה הם כל כך מסובכים?

מדוע הסכמי היצרנים השונים, חברות ביטוח ובתי השקעות, כל כך מסובכים? מדוע כל הסכם לעבודה משותפת ארוך כאורך הגלות, מלא במונחים שרק לפרש אותם לוקח שעות, לפעמים אף עובדי היצרן מתקשים להסביר ולהבין אותם, והגרוע ביותר – אין שום דרך נורמלית שאינה כרוכה בהשקעת כסף רב כדי לבדוק אותם.

ברור שאין כל רצון שההסכמים בין היצרנים יהיו זהים, למרות שאנו רואים לא פעם איך אפידמיה של פגיעה בעמלה מתפשטת כאש בשדה קוצים, בוודאי ללא תיאום. זה אסור לפי החוק וכבר היו דברים מעולם, אבל למה כל הסכם צריך להיות כזה מסובך, ברמות שאף מנכ"ל של יצרן כזה או אחר לא היה חותם על הסכם העסקה בפורמט זהה עבור עצמו. מדוע כל הסכם כזה לא יכול להיות קצר, ברור וניתן לבדיקה?

איפה השקיפות?

השקיפות אשר מוזכרת כיום בכל פורום ופאנל, אותה שקיפות שנדרשת מכל סוכן לגלות

מול לקוחותיו ובצדק, פוסחת על היצרנים בכל הקשור בינם ובין ציבור הסוכנים שלהם.

בוא נתאר מצב של שקיפות זהה, אשר בה חייבים היצרנים מול הלקוחות ומול הסוכנים אשר מפיצים את מוצריהם בעמל רב.

מדוע לא יכול כל יצרן להוציא דו"ח רבעוני/חציוני ושנתי לכל סוכן ובו תמצית המכירות שנמכרו לפי ענפים, כמה עמלה שולמה בכל ענף, מה הייתה עמלת הנפרעים בתחילת השנה ומה מצבה נכון ליום הדו"ח ,על בסיס איזה הנחות בוצע הדו"ח ועוד פרמטרים שאנו זוכים לראות היום בכל דיווח ללקוח על ידי יצרן מכוח רגולציה, והפעם רגולציה צודקת ונכונה.

בנוסף, פישוט ההסכמים, בלי עשרות סוגי "פרמיה" לצורך חישוב עמלה כזו או אחרת, סעיפים רבים וסבוכים והסכמים שלידם כל הסכם שכירות, הסכם העסקת עובד נראה כמו ציור ילדים פשוט וברור.

המרוויח – הצד המשלם

מי מרוויח מהסכם סבוך? תמיד הצד המשלם ולא הצד המקבל. זה כלל ברור שמי שחושב ההיפך חי בעולם דמיוני ולא מציאותי. בכל הסכם יצרן יש כל כך הרבה פרשנויות מאחורי הקלעים, שלא פעם מה שכתוב בפרונט אין לו כל משמעות, מספיק שניקח דוגמה מעמלת שיווק בתחום הפנסיוני. בפרונט ניצב מספר מרשים בגודלו (הכל יחסי) כמובן, אבל אי שם במחשבים מסתתרת טבלת קיטום, שם לוואי לעמלה מוקטנת.

ובסוף, אותו סוכן שהולך כמו טווס עם נוצותיו פרוסות בגין עמלה גבוהה מקבל עבור חלק מלקוחותיו 30% או 40% ממה שחשב, והכל בשיטה סבוכה, לא ברורה ובטח ללא כל צל של שקיפות.

אם אתם היצרנים, רואים בנו סוכני הביטוח שותפים שלכם לעבודה, אז תנהגו בנו מנהג השותפים, ולא מנהג שפוגע בסוכן. נשמע לא נעים, אבל זו המציאות, תמיד חשוב לזכור את מה שאמר הילל הזקן “דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור” ובלשון יותר פשוטה, מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. לא יכול להיות שהסכם עבודה יהיה כזה מסובך, כזה מכשיל ומלא הפתעות. הגיע הזמן לשנות זאת וטובה שעה אחת קודם. חומר למחשבה.

הכותב הוא מנכ"ל משותף "ארנון את וינשטוק"