בבית משפט השלום בבת ים נדונו תביעותיהן של הפניקס חברה לביטוח וקונספט מטבחים כנגד עיריית כפר קאסם, מעיינות המשולש, מדינת ישראל, כלל חברה לביטוח ורשות הניקוז ירקון. פסק הדין ניתן בינואר 2022.
בשנת 2012, הוצפה נגריית קונספט מטבחים אשר בוטחה על ידי התובעת הפניקס. לבית המשפט הוגשה תביעת שיבוב שהגישה הפניקס בגין תגמולי הביטוח ששולמו על ידה עקב אירוע ההצפה.
בתביעתה, טענה הפניקס כי ההצפה נגרמה בשל סתימת ערוץ נחל טבעי הנמצא בסמוך לנגרייה, בעקבות שפיכת פסולת ויצירת מזבלה אדירה בערוץ ובסביבתו. לטענתה, הנתבעות אחראיות לקרות ההצפה ועליהן לשאת בנזק. עיריית כפר קאסם אחראית בין היתר על אפיק הניקוז שעבר בסמוך לנגרייה. תאגיד המים מעיינות המשולש אחראית על מערכות הניקוז, הביוב והתיעול בתחום המוניציפאלי של העירייה וכן על אפיק הניקוז שעבר בסמוך לנגרייה. באשר למדינת ישראל, המשרד להגנת הסביבה, טענה הפניקס כי שבוע לאחר אירוע ההצפה הגיעו פקחים מטעם המשרד והחרימו מספר משאיות ששפכו פסולת ואשפה במקום.
אירוע טבעי
עוד טענה הפניקס, כי הנתבעות ידעו או שהיה עליהן לדעת, כי בהיעדר טיפול מתאים למניעת חסימת אפיק הניקוז תתרחש הצפה, אשר עלולה להביא לנזקים שנגרמו. לטענתה, הנתבעות התרשלו בכך שהתעלמו מההתרעות שנמסרו להן, לא נקטו פעולות הנדרשות לניקוז תקין לצורך קליטת מי גשמים ולא אכפו את החוק כנגד מי שחסם את אפיקי הניקוז.
לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינת הראיות בתיק, קבע בית המשפט כי דין התביעה להתקבל בחלקה. תחילה ציין בית המשפט כי כמויות הגשם שירדו ביום האירוע לא חרגו מטווח הנורמה הקיימת באזור. על כן, לא היה מדובר באירוע טבעי בלתי רגיל. כמו כן, הוכח כי אירוע ההצפה אירע כתוצאה מסתימת הערוץ באשפה.
בית המשפט קבע כי במקרה הנדון העירייה צריכה ואף יכולה הייתה לצפות כי אי פינויה של הפסולת המצויה בערוץ תוביל להצפה במקום. כפי שהעידו המומחים, מדובר היה באירוע גשם חזק בעוצמתו, אולם אין המדובר באירוע חריג באופן שהיה בו כדי לנתק את הקשר הסיבתי או את היעדר הצפיות. העירייה היא זו שאחראית לניקוזו התקין של המקום ולטיפול במפגעי הפסולת שבתחומה. משמפגעי הפסולת היו ידועים לה, ומשלא פעלה בהתאם לחובתה, היא נושאת באחריות לנזק שנגרם כתוצאה מכך.
חובת הזהירות
בבחינת הפרת חובת הזהירות הקונקרטית של המשרד להגנת הסביבה ציין בית המשפט כי המשרד לא יכול לפקח על כל ערימת פסולת, וקיומה של פסולת אין בה די על מנת להצביע על הפרת חובת זהירות. על המשרד להגנת הסביבה להתוות מדיניות, להנחות את הרשויות המקומיות בפעולותיהן, לפקח על פעולות הרשויות ולאכוף ככל שקיימים מפגעים שאינם מטופלים על ידי הרשויות.
בית המשפט הדגיש כי העירייה היא זו המצויה בשטח, פועלת מול תושביה ומצויה בקשר עימם. אליה הועברו הדיווחים הנוגעים למפגע. מכאן שהעירייה היא מונעת הנזק הישיר והטבעי ביותר. ככל שהעירייה סברה כי היא אינה מסוגלת לטפל במפגע, היה עליה לפנות למשרד להגנת הסביבה ולדווח על כך. אולם, משלא עשתה כן, לא ניתן להטיל את האחריות בגין אי מניעת הנזק על המשרד להגנת הסביבה.
עוד הוסיף בית המשפט, כי אין לתאגיד המים אחריות למניעת ההצפה. חוק תאגידי המים לא הסמיך את תאגידי המים לפעול בתחום הניקוז, בתחום פינוי הפסולת או בכל תחום אחר פרט לשירותי מים וביוב.
המבחן הסובייקטיבי
בית המשפט קבע כי רשות הניקוז היא שאחראית לניקוז הסדיר. ככל שהעירייה לא פעלה במקום, היה על רשות הניקוז להפעיל את סמכויותיה על מנת לגרום לה לפעול או לפעול במקומה. רשות הניקוז לא יכולה הייתה להסיר את ידיה מהמתרחש באזור, ולהותיר זאת רק בידי הרשות המקומית, בייחוד באזור בו עסקינן, שידוע לכל כי מתנהל כ"מערב פרוע". משעשתה כן, הרי שלא פעלה כרשות סבירה, הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה ועל כן יש לחייבה באחריות.
יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי כלל ביטוח, כמבטחת של העירייה, מחויבת כמבטחת בהתאם לפוליסה. לא הוכח כי מחדלה של העירייה לפעול לסילוק מפגע הפסולת היה תולדה של מעשה או מחדל מכוונים ובהתאם מתקיים המבחן הסובייקטיבי. כמו כן, לאור כך שהמבנה נבנה ללא היתר וללא תכנון מספיק, הוטל על הנגרייה אשם תורם בשיעור 30%.
סוף דבר, בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את העירייה לשלם לחברת הפניקס כ-633 אלף שקל. כלל נדרשה לשלם לעירייה סך של כ-538 אלף שקל ורשות הניקוז חויבה לשלם לעירייה כ-95 אלף שקל. כל זאת, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
עד למועד פרסום הכתבה לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.
הכותב הינו יועץ משפטי למחוזות השרון, המרכז וירושלים בלשכה.
