בשבועות האחרונים פורסם כי ממשלת ישראל מצאה פתרון למשבר הפנסיה שפקד את ארצנו. בכוונת הממשלה להעלות את גיל הפרישה לנשים, ובכך להתגבר על העלייה המבורכת בתוחלת החיים והגדלת נטל הזכאים לפנסיה על קופת המדינה. על פי הדיווחים, משרד האוצר מתכנן להעלות באופן הדרגתי את גיל הפרישה לנשים מגיל 62 ל-67, צעד שיתממש ככל הנראה בתחילת 2016.

הלשכה סבורה כי העלאת גיל הפרישה לא תפתור את בעיית הפנסיה בישראל. בנייר עמדה ששלחה לשר האוצר משה כחלון טענה הלשכה כי "מדובר בהחלטה פוליטית ופופוליסטית שמתקבלת מתוך אג’נדה ברורה של מקבלי ההחלטות. טועה מי שחושב שיהיה מכך מזור למשבר הפנסיה בישראל. אין ביכולתו של צעד זה לבדו לפתור את המשבר".

בנייר העמדה כותבת הלשכה כי יש גורמים רבים שמעצימים את משבר הפנסיה בישראל, בהם "תוחלת החיים מתארכת, הריבית נמוכה, ניידות מוגברת בין מקומות עבודה, אי שמירה על רצף ביטוחי, משיכת כספי חיסכון המיועדים לפנסיה, חוסר חינוך פיננסי או מודעות".

"לאזרחי מדינת ישראל מגיע פתרון ראוי שיבטיח את איכות חייהם בעת פרישה לגמלאות", נכתב בנייר העמדה. "הפתרון ממשי, בר ביצוע וניתן ליישום בכמה פעולות. יש להסיר חסמים וכשלים קיימים, לספק לאזרחים את הכלים הנדרשים לחיסכון ארוך טווח ראוי, לייצר שיעור תחלופה (היחס בין השכר האחרון לקצבת הפנסיה) גבוה יותר, ולמנוע את שחיקת כספי הפורשים לאחר הגעתם לגמלאות".

נייר העמדה אף פירט את הצעדים שבהם יש לנקוט כדי להביא לסיום משבר הפנסיה:

1. אחריות הממשלה והרגולטור על החיסכון הפנסיוני

שיפור המודל החכ“מ – המודל הצ‘יליאני שעבר אדפטציה לישראל, צפוי להיכנס לתוקף ב-2016. עיקרון המודל הוא הפחתת הסיכון הפיננסי ככל שהחוסך מתקדם בשלבי חייו. חסרונו הגדול ביותר הוא בשטחיותו ובחוסר המענה לבעיה האמיתית שהיא שחיקת הפנסיות. המחוקק אינו מטפל בנושא הקצעת האג“ח המיועדים (שמהווים עד 30% מתוכנית החיסכון) בצורה נכונה. המחוקק הותיר לקרנות הפנסיה לקבוע את מדדי הסיכון, בכך הוא מאפשר לעבור בין מסלולי החיסכון ללא התחשבות בגיל החוסך. משמעות הדבר היא כשל בהענקת רשת ביטחון מינימלית לציבור החוסכים, כנהוג במודל הצ‘יליאני.

אז מה כן יש לעשות? על המודל החכ“מ לשנות את הקצעת האג“ח הייעודי, ולא לאפשר לחוסך עד גיל 50 ליהנות מאג“ח ייעודי זה (אלא רק מהשקעות בשוק ההון). כאשר החוסך מגיע לגיל הפרישה, עליו לקבל את ההקצעה המקסימלית הקיימת כיום – עד 30% לפנסיה, ואילו יתרת הכספים למסלולים סולידיים (כולל האפשרות לשילוב רכיב מנייתי, עד גבול שיוגדר מראש). אנו חייבים לזכור כי לאור התארכות תוחלת החיים ביחס לדורות קודמים, אנו צפויים לחיות לאחר פרישתנו לגמלאות כ-25 שנה נוספות. בהתאם לכך, הפנסיה שנקבל חייבת להיות צמודה למסלולים שימנעו את שחיקתה לאורך זמן.

הגדלת מגוון האפשרויות בפני הצרכן – על הרגולטור לחייב את כל חברות הביטוח ובתי ההשקעות, שמשווקים תוכניות חיסכון ארוך טווח, בשיווק לפחות שלושה מוצרים שונים לעת הפרישה לגמלאות. הרחבת היריעה של מוצרי חיסכון ארוך הטווח תספק לצרכן מגוון רחב יותר של מוצרים לגיל הפרישה ולא תאלץ אותו להסתמך רק על מוצר אחד. כך, לחוסך יתאפשר לבחור באופן מושכל בין מוצרי החיסכון, זאת בניגוד למצב כיום שבו על החוסך נכפה מוצר אחד ללא אפשרות בחירה.

ביטול תיקון 3 והחזרת החיסכון ההוני – ב-2008 החליט המחוקק שאזרחי ישראל יוכלו לעשות שימוש בכספי הפנסיה, באופן של קצבה בלבד עם פרישתם לגמלאות. החלטה זו נקראת תיקון 3, והיא פגעה בין היתר במוטיבציה של העצמאים לחסוך לטווח הארוך. ביטול תיקון 3 יחזיר את החיסכון ההוני לקדמת הבמה, יאפשר לחוסכים ליהנות ממוצרים נוספים, שכיום חוסלו כמעט לגמרי, והכי חשוב להשאיר בידיהם את זכות הבחירה.

ניוד כספים – ב-2012 קבע המחוקק את שיעור דמי הניהול בביטוחי המנהלים וקופות הגמל. הבעיה כיום היא שנבצר מהחוסכים במסלולים אלו מליהנות מתמורות החקיקה, והדבר פוגע בצבירות שלהם לאורך השנים, וכך בחסכונותיהם. הבעיה נובעת מכך שחוסכים רבים, שמחזיקים בביטוח מנהלים, מהווים לקוחות שבויים בידי חברות הביטוח. המקדם המובטח שקיים בביטוחי המנהלים, בניגוד ליתר תוכניות החיסכון ארוכי הטווח, מחזיק אותם ומונע מהם מלעבור לתוכניות חיסכון אחרות, זאת למרות דמי הניהול הגבוהים משמעותית. על המחוקק לאפשר לחוסכים, שבידיהם ביטוח מנהלים עם מקדם מובטח והם משלמים דמי ניהול גבוהים, לנייד את כספם ליצרנים אחרים, לפי ראות עיניהם ותוך שמירה על המקדם המובטח.

התאמת קצבאות לריבית הקיימת – לאור הריבית הנמוכה כיום במשק, החוסכים בקרנות הפנסיה מוצאים את עצמם מסבסדים את מקבלי הקצבאות. המעבר לריבית ריאלית של מקבלי הקצבאות צריך להיעשות בתהליך הדרגתי, תוך כדי אימוץ מתכונת המודל החכ“מ. המצב הקיים יוצר עיוות שפוגע בחוסכים ולא יכול להימשך. יש לנקוט עמדה, גם במחיר של פגיעה חד פעמית בפנסיות הקיימות – רק כך נוכל לתקן את הכשל הקיים.

2. עידוד הציבור לחיסכון ארוך טווח

הנגשת הפנסיה לציבור החוסכים – יש לחייב את חברות הביטוח ובתי ההשקעות בדיווח, אחת לתקופה, על עתידה של כל תוכנית חיסכון. על החברות המשווקות את תוכניות החיסכון ארוך הטווח לעשות שימוש בהמחשה המותאמת להבנת החוסך הממוצע. יש לעשות שימוש בדוגמאות מספריות שימחישו את הצפי של כל תוכנית חיסכון על בסיס ריבית קיימת, ריבית עתידית, שיעור תמותה, הוצאות, שינויי רגולציה.

דע את זכויותיך – ככל שמעמדו הסוציו-אקונומי של העובד נמוך יותר, כך מתמעטים ההכוונה והידע המועברים אליו. רבים מהעובדים, שמוגדרים ”עובדים שקופים“, לא מקבלים כל הדרכה או הנחיה בנושא. זאת, לצד השתכרותם הנמוכה והתחלופה המוגברת במקום עיסוקם. על המחוקק לחייב עסקים לערוך לעובדיהם מפגשי הדרכה בנושא הפנסיה.

החלת הפרשה לפנסיה לחיילים בשירות חובה – על המדינה להפריש לחיילים לפנסיה כבר בהיותם בשירות סדיר. מענק השחרור של החייל יותנה בהמצאת הוכחה להמשך התוכנית, או יוקטן בחלקו, תוך שהיתרה המוקטנת תופרש בשנים הראשונות לשחרורו להמשך התוכנית הפנסיונית של החייל. אנו ממליצים כי כל חייל שמשתחרר משירותו הסדיר יזכה לייעוץ פנסיוני.

3. תכנון תוכנית החיסכון וליווי החוסך על ידי גורם מקצועי

ביקורת והתייעצות עם אנשי מקצוע אחת לתקופה – מאחר שלחוסך הממוצע צפויות שנים רבות לאחר הפרישה לגמלאות, חסכונותיו חשופים לכוחות ולתנודות השוק. על הרגולטור לייצר מכניזם של פגישות שירות עם סוכני הביטוח עבור הפורשים ויורשיהם.

משיכת כספי פיצויים – אחת ”הרעות החולות“ הפוגעות באופן קריטי בחיסכון הפנסיוני נעוצה בעובדה כי החוסכים מושכים כספי פיצויים בעת מעבר בין מעבידים או בתקופות אבטלה. על המחוקק לאסור זאת, ולייצר אלטרנטיבות נוחות, כך למשל הלוואה על בסיס כספי הפיצויים (שיהוו ערובה להלוואה), ולאפשר לכל חוסך בזמן משבר לעבור תקופה זו ללא פגיעה בחיסכון הפנסיוני ובצבירות הקיימות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *