בית המשפט העליון ביטל השבוע הלכה בת 13 שנים בנוגע לקיזוז תגמולי הביטוח הלאומי, מהתשלום של חברת הביטוח למבוטח, במקרה של תאונה המביאה לקיצור תוחלת חייו של הנפגע. לדברי היועץ המשפטי לחברי הלשכה במחוז חיפה והצפון, עו"ד ליאור קן-דרור, קיימים מקרים שבהם עקב נזק גוף קמה לתובע זכות לפיצוי מביטוח לאומי ומחברת ביטוח.
כאשר נפגע אדם בן 40 והוא עתיד לקבל 5,000 שקל מביטוח לאומי אקטואר קובע בכמה כסף מדובר, ומהסכום הכולל שעל חברת הביטוח לשלם מפחיתים את מה שהתובע יקבל מביטוח לאומי.
קיימים מקרים שבהם הפגיעה קשה ביותר ויש קיצור תוחלת חיים על פי חוות דעת מומחה. "ההלכה שהיתה עד כה קבעה כי בכל מקרה מפחיתים את מה שאדם עם תוחלת חיים קצרה היה אמור לקבל במלואו עד לגיל 67, אף על פי שבית משפט קיבל את הסברה כי מדובר בקיצור תוחלת חיים. קבעו לאדם פיצוי מופחת כי חייו קצרים והפחיתו לו כספים שיקבל מביטוח לאומי מבלי שהפחיתו את התקופה. כעת שונתה ההלכה ובקיצור תוחלת חיים יחשבו כמה יקבל תובע מביטוח לאומי על פי התוחלת הקצרה".
את "הלכת אבו-סראיה" קבע השופט תאודור אור ב-2001. הכלל הרגיל קובע כי כשחברת ביטוח משלמת פיצוי לנפגע, היא מקזזת ממנו את הסכום המהוון ששילם וישלם הביטוח הלאומי, והלה רשאי לתבוע ממנה את אותו סכום. מטרת הכלל היא למנוע מצב שבו הניזוק מקבל פיצוי-יתר.
הלכת אבו-סראיה חלה במקרה שבו התאונה הביאה לקיצור תוחלת חייו של הנפגע, ודנה בשאלה מהו הסכום המהוון של תגמולי הביטוח הלאומי שיש לקזז. אור קבע כי גם במקרה זה יקוזז מלוא הסכום – המביא בחשבון תוחלת חיים רגילה. משמעות הדבר ברוב המקרים היא פגיעה כספית במבוטח, המקבל בפועל פחות מהמגיע לו, שכן הוא חי פחות שנים ממספרן ששימש לקיזוז התגמולים.
לדברי השופט יצחק עמית, לאורך השנים נמתחה ביקורת על הלכת אבו-סראיה והגיעה העת לבטל אותה. תוצאתה אינה מוצדקת, שכן כאמור היא פוגעת במבוטח – שהוא הצד החלש במשולש הצדדים – בעודה מגינה שלא לצורך על המזיק ופוגעת בעקרון היסוד של השבת המצב לקדמותו. עמית מנתח את האפשרויות להלכה חילופית ומגיע למסקנה, כי כשדן בית המשפט בנכויות קשות העלולות לגרום לקיצור תוחלת החיים – עליו להודיע על כך לביטוח הלאומי, שיבחר אם להצטרף לתהליך.
הוא מדגיש כי לא די בטענה של חברת הביטוח לקיצור תוחלת החיים – המועלית דרך שגרה – כדי להצדיק הודעה כזו. בפסיקת הפיצוי, ממשיך עמית, על בית המשפט לקבל חוות דעת אקטוארית שתביא בחשבון את התשלומים העתידיים בפועל של הביטוח הלאומי, תוך הבאה בחשבון של קיצור תוחלת חייו של המבוטח.
המשנה לנשיא מרים נאור והשופטים אליקים רובינשטיין, סלים ג'ובראן וצבי זילברטל הסכימו עם עמית. את הצדדים במחלוקת הנקודתית (שתוכרע בהרכב רגיל) ייצגו עוה"ד רון פסקא, עוזי לוי ומוחמד דחלה, ואת הביטוח הלאומי ייצג עו"ד אלי זהר.
