כבר מזמן לא ראינו ניהול כה חובבני וחלמאי, כמו זה שהתגלה באירועי השריפה האחרונה. קשה להאמין עד כמה הממשלה לא מנוהלת. קשה להבין איך האגפים השונים במשרד האוצר עבדו כך, בלי תיאום ובלי שליטה מרכזית. בשלב הראשון, מיד עם פרוץ השריפה, התקיימה תחרות עזה בין השרים – מי יזכה לאהבת הציבור ומי יוכרז כמגן נגד טרור. והכל על חשבון כסף ציבורי, כסף של אף אחד. בראש הרשימה התייצב ראש הממשלה, שמיהר להכריז כבר ביום חמישי שעבר ש"אנחנו עומדים בפני טרור מציתים" ו"כל מי שמנסה לשרוף חלקים מישראל, ייענש על כך בחומרה". וכל זאת כאשר אף אחד לא ידע אז האם מדובר במעשי איבה אם לא.
גלעד ארדן, השר לביטחון פנים, מיהר להודיע שהוא הנחה את המשטרה לרכז מאמצים בניסיון לאתר את המציתים, ולמצות איתם את הדין. אריה דרעי, שר הפנים, אמר שהוא יפעל לשלילת אזרחות ממי שיימצא מעורב בהצתות ואף הודיע לרשויות המקומיות לטפל בכל הנפגעים "ללא מגבלה כספית". אבל מי ישלם את ה"ללא מגבלה" הזו? כמובן שאנחנו, משלמי המיסים. עוד כתבות בנושא נפתלי בנט, שר החינוך, מיהר להכריז שמדובר ב"אירוע טרור שבוצע על ידי מחבלי אש, ואנחנו ננצח". כך מחנכים את הדור הצעיר – לא לבדוק
עובדות, אלא למהר ולהוציא מסקנות. משה כחלון, שר האוצר, יחד עם מנכ"ל משרדו, שי באב"ד, מיהר לומר שהמדינה "לוקחת אחריות" על כל השריפות – לא חשוב אם מדובר באירוע לאומני, וגם לא משנה אם האזרח מבוטח – המדינה תשלם. כחלון אף אמר שתהיה "אפס ביורוקרטיה", ושעל השמאים לעשות שמאות של "בית הלל". מה אכפת לו? הכסף הוא של אף אחד. המדינה תשלם חברות הביטוח שמעו וחיככו ידיים בהנאה. הנה המדינה לוקחת אחריות, וקובעת שמדובר במעשי איבה. לכן היא גם זו שתשלם, דרך מס רכוש, כך שהחברות לא ייאלצו להוציא פרוטה. יש טוב מזה?
וכאן מגיע השלב השני בסיפור. כמה אנשים באוצר הבינו שקופת המדינה עומדת לשלם מיליארד שקל)!( פיצויים, בלי שחברות הביטוח ישלמו מאומה, ומיהרו לרשות שוק ההון והביטוח כדי שזו תוציא הוראה בהולה לחברות הביטוח בערב יום ראשון, לפיה החברות צריכות להתחיל לשלוח שמאים לשטח, ולשלם לנפגעים לפי הפוליסות. ואמנם, זה מה שקרה. החברות החלו לשלוח שמאים, אלו החלו לאמוד את הנזקים, והיו אף כאלה שהגיעו במהירות להסכם על גובה הפיצויים. אבל, בחלם כמו בחלם. השלב השלישי לסיפור הגיע ביום שלישי בבוקר, כאשר משה אשר, מנהל רשות המיסים, הוציא הודעה שלפיה בתשעה אזורים, וביניהם שני האזורים המרכזיים (חיפה וזיכרון יעקב), מדובר בהצתות שהן "בחשד סביר פעולות איבה". באגף התקציבים נכנסו להלם. הנה השטיח נשמט מתחת לרגליהם, והנטל חוזר ליפול על קופת האוצר לבדה. אמנם חברות הביטוח עצרו את תהליך השמאות והתשלומים, כי למה להם לשלם, אם המדינה לוקחת אחריות? ואז המשטרה הוציאה הודעה, שלפיה היא לא קבעה עדיין אם מדובר במעשי איבה, משום שהיא באמת לא יודעת. חלם בריבוע.
לרתום למאמץ השלב הרביעי לסיפור התרחש ביום שלישי בערב, כאשר האוצר הוציא זימון בהול לחברות הביטוח לבוא לפגישה עם סגן שר האוצר, יצחק כהן, שנשלח למשימה מיוחדת: לרתום את חברות הביטוח למאמץ, למרות כל הפשלות. הוא אמר להן שהמשטרה טרם קבעה אם מדובר במעשי איבה, ויכול להיות שהיא לא תקבע זאת אף פעם. לכן, כדאי להן להגיע להסכם שבו האוצר יכריז שמדובר במעשי איבה בכל הזירות, וישלם מה שצריך לפי כללי מס רכוש, כלומר 150-100 אלף שקל עבור רכוש שנפגע, נוסף לערך כינון למבנה. הן לעומת זאת, יכבדו את הפוליסות של המבוטחים אצלן וישלמו את ההשלמה לגובה הביטוח שנרכש.
כך הציבור ייצא מרוצה מכל הצדדים. והרי אמרנו: העיקר אצל הפוליטיקאים זה אהבת הציבור. התקציב? קופת המדינה? זה ממש לא בקלפים. ואמנם, למחרת בבוקר, הגיעו הצדדים להסכם סופי, ושר האוצר אמר ש־" 95% מהניזוקים יוכרו כנפגעי פעולות איבה, ואלה שלא, נמצא עבורם הסדר מיוחד". כלומר, המדינה תממן את עיקר הפיצוי, את הבנייה מחדש של בניינים ודירות שנשרפו, ואת תכולת הדירות עד לסכום של 150-100 אלף שקל לדירה. מדובר בסכום של כמיליארד שקל, הרבה מעבר להערכה המוקדמת של אגף התקציבים. והכל עקב התנהלות כושלת וחלמאית של הממשלה ומשרד האוצר. ברור גם מדוע חברות הביטוח הסכימו לעסקה. היא תעלה להן רק כמה עשרות מיליוני שקלים, כך שהן צוחקות כל הדרך לבנק. במדינה נורמלית, הכל היה צריך להתנהל אחרת. השרים היו יכולים לומר כל מה שהם רוצים, אבל שר האוצר היה צריך להתייצב מול המצלמות ולהכריז: רגע, סבלנות, נלמד את הנושא, ורק אז נביע עמדה. נכון שצריך לעזור לאזרחים שנפגעו מהשריפה, אבל תפקידי הוא גם לשמור על הקופה. אבל במציאות שלנו הקופה ממש לא חשובה. מה שחשוב זה הקרב על אהבת הציבור.
הכותב הוא הפרשן הכלכלי של "הארץ" ושל "חדשות 2”
