אחת הסנקציות בחוק חוזה ביטוח, שמוטלות על חברות הביטוח, הינה ריבית מיוחדת. משנת 2016, סעיף הריבית המיוחדת השתנה כבר פעמיים, והסנקציות על חברות הביטוח הוחמרו ביחס לדחיית תביעות של מבוטחים במקרים שאינם שנויים במחלוקת ובתום לב.
על פי הסעיף המדובר, בית המשפט יהיה חייב להשית ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי 200 מהריבית הקבועה. כמו כן, בתביעת סיעוד, במסגרת שיקול הדעת, לא תפחת הריבית המיוחדת מפי 10 מהריבית הקבועה.
החודש (אוקטובר 2018) ניתן פסק דין בבית המשפט בסוגיית נזק תאונתי שנגרם לכלי רכב. המשפט נערך בשל כך שחברת הביטוח אילצה את המבוטח להגיע בתואנה שמדובר במרמה. המבוטח מנגד טען שהוא נהג ברכב ובנו ישב לצדו, כשלפתע היה לו תקר בגלגל, הרכב התהפך ונגרם לו נזק.
חוקרת פרטית של חברת הביטוח ביקשה לקבל את נתוני השיחות של הטלפונים הניידים של התובע ובנו. משאלו לא הועברו אליה, המליצה לא לשלם את תגמולי הביטוח, מתוך חשד כי בנו של המבוטח, שאינו מכוסה בביטוח הרכב, הוא זה
שנהג בפועל. בבית המשפט העיד התובע כי הוא זה שנהג ברכב, ולא הייתה לו כל כוונה למסור את פרטי הניידים מפאת צנעת הפרט. מצד שני, חברת הביטוח הודיעה שלא תזמן את החוקרת לתת עדות, ונותרה ללא עדים כלל.
בית המשפט ראה בחומרה רבה את העובדה לפיה חברת הביטוח, שהסתמכה על עדות חקירה, בחרה ברגע הקובע שלא להביא את החוקרת להעיד. בשל כך, קיבל את חוות הדעת של השמאי מטעם התובע. ביחס לריבית המיוחדת אותה ביקש התובע, קבע בית המשפט כי חברת הביטוח נהגה שלא בתום לב, שהרי אין חובה בדין או בחוזה, המחייבת את המי
בוטח לחשוף את שיחות הטלפון שלו, דבר שעלול לפגוע בפרטיותו.
על פי דברים אלו, ולאחר שסקר את התנהלות התביעה על ידי חברת הביטוח, קבע בית המשפט כי הוא משית עליה ריבית מיוחדת בגובה של פי 5 מן הריבית הקבועה. בשלב פרסום מאמר זה לא ידוע אם הוגש ערעור על פסק הדין לבית המשפט
המחוזי.
