סמל אורון שאול, שנעדר מאז מבצע צוק איתן
סו"ב שימי נמימי על בן דודתו, אורון:
"אורון בן דודתי, היה לוחם בגדוד 13 בגולני, אשר קיבל אות הצטיינות מנשיא המדינה. הוא השתתף בקרב בשכונת סג'עיה במבצע צוק איתן. אורון, שאמו הייתה חולה במחלת הסרטן והייתה במצב קשה מאוד בזמן גיוסו לצה"ל, יכול היה לוותר על שירות קרבי ולעשות שירות קרוב לבית, אך הוא לא היה מוכן לכך והתנדב לגולני.
"בניגוד לפרסומים ראשונים, אורון לא היה בתוך הנגמ"ש בזמן הפיצוץ; היו דיווחים שונים עד אשר מצאו את הקסדה והאפוד שלו בתוך מנהרה סמוך לאזור התקרית; מכאן הגיעה המסקנה שאורון נחטף, חי או מת. צה"ל והמדינה מיהרו לקבוע, לאור מעט מאוד ממצאים בזירה, כי אורון נהרג בזמן הקרב וקבעו כי הינו חלל שמקום קבורתו אינו נודע.
"מאז ועד היום ישנה מחלוקת קשה גם במשפחה וגם בציבור האם אפשר לקבוע כי אורון הוא חלל צה"ל. דעתי האישית היא שצה"ל לא יכול לקבוע שאורון נהרג ואף לא הצליח להביא מספיק ראיות לכך. יבוא היום והאמת לגבי קרב זה תהיה חייבת לצאת לאור. יש יותר מידי מחדלים ואזורים אפורים לגבי מה שקרה בזמן ולאחר הקרב.
"כל אב ואם ששולחים את הילדים שלהם לשרת בצה"ל צריכים לדעת שצה"ל והממשלה יעשו הכל על מנת להחזיר אותם הביתה. לצערי זה לא המצב! נכון להיום, לא מתנהל משא ומתן וגם לא מפעילים מספיק לחצים על חמאס על מנת שיתחיל משא ומתן".
סא"ל אמוץ גרינברג ז"ל, נהרג במבצע צוק איתן
מנכ"ל הלשכה לשעבר, מוטי קינן מספר על חתנו אמוץ:
"אמוץ נהרג בלחימה בימים הראשונים של מבצע צוק איתן, והשאיר את אשתו, שגית, ושלושה ילדים: ליהיא, אורי, ושירה. אמוץ היה בן 45 בנופלו; היה בן קיבוץ יוטבתה, שירת כקצין מבצעים בחטיבת השריון 881. הוא שימש כחוקר בכיר ברשות לניירות ערך.
"הכתיבה על אמוץ לא קלה; קשה לתמצת בכמה מילים רגשות ותחושות; העיקר תמיד נשאר בלב ובנשמה. אישיותו של אמוץ עוצבה בביתו בקיבוץ יוטבתה בבית ציוני וערכי של בניית הארץ, אהבת האדם והמולדת. את מרבית שירותו הצבאי בחובה ובמילואים עשה אמוץ ברמת הגולן; שם בין אבני הבזלת והשריון הוא הכיר כל גבעה והר והבין את חשיבותם להגנת העם והמדינה.
"בעבודתו אמוץ היה מעמודי התווך ברשות לניירות ערך והיה שותף פעיל בהגנה על המשקיעים בשוק ההון, ובמחויבותו לשמירה על כספי הציבור. בין האהבה שלו לצבא, לרמת הגולן ולערבה הייתה האהבה הגדולה שלו למשפחה, לשגית ולילדים אותם חינך על ערכי אהבת הארץ, צניעות, נתינה ואהבת הזולת.
"חסרונו של אמוץ הוא אבדה גדולה של גיבור ומלח הארץ ומורגש אצלנו כל יום, כל רגע וכל שניה. אנחנו עושים הכל כדי למלא את החלל שהותיר אמוץ אבל ברור לנו שלעולם כבר לא יהיה אותו דבר. יהי זכרו ברוך".
סמל רון קוקיא ז"ל, נרצח בפיגוע בערד
סו"ב בועז קוקיא מספר על בנו רון:
רון נולד בירושלים להורים לבנה ובועז קוקיא ב־23.3.1998, אח צעיר לשי, דור ושני. ב־30 בנובמבר 2017, לאחר שהקדים לחזור מחופשה כדי להצטרף אל חבריו לתגבור אבטחת יישובים בגזרת חברון, הוא המתין בסביבות השעה 21:20 להסעה בכיכר מרכזית בערד. אלא שאז התנפל עליו מחבל בדואי ישראלי, תושב פזורת כסייפה, ורצח אותו בדקירות סכין. אחרי נפילתו הועלה רון לדרגת סמל. משפחתו של רון הסכימה לתרום את קרניות עיניו.
"לכל המשפחה שלנו יש כרטיס אדי והצלת חיים היא ערך עליון. רון כשמו, ציווה לנו במותו שמחה וצחוק לצד הצער והכאב שילוו אותנו", מספר בועז.
בלוויה ספדה לו אמו: "אהובי, ילד קסום, עדין ורגיש, ילד חם ואוהב וגבר חזק ואיתן שתמיד רצה חיבוק ועוד אחד מאמא. היום כשנשקתי לך וחיבקתי שוב ושוב, ניסיתי לחמם את גופך ורכנתי עליך. עייפת, עיניך עצומות וכלואות, שפתיך הדוקות ושותקות, כי בדקות האחרונות, כשרצית חיבוק ועוד אחד מאמא, לא הצלחתי להחזיק בך. לך לדרכך בני, מלאכים יקבלו את פניך. לך לדרכך, חבוק בזרועות אלוהיך".
האב בועז ספד: "רון שלנו חונך לאהוב בני אדם ולכבדם, הן במשפחה והן בחברה, וגם חונך ל'כבדהו וחשדהו', במיוחד כלפי זרים. נראה לי כי רון לא היה מספיק חשדן ביום חמישי בלילה, שבו נרצח על ידי אנשים שפלים אויבי המדינה ואזרחיה. אני קורא במעמד הכואב הזה לכלל האזרחים מכל הדתות והזרמים להיות יותר סבלניים האחד
לשני ופחות ביקורתיים, שכל קבוצה תשאף להגיע להיות יחד עם האחרים ולא על חשבונם". בועז מוסיף: "כיום, כמעט חמישה חודשים מאז הירצחו של רון, ואנו המשפחה עדיין לא מעכלים את אובדננו הקשה. לי כואב שלא יזכה לחיים ארוכים ויפים כמו שנכונו לו בזכות עצמו והמשפחה התומכת שהייתה לו. מה שנותר לנו הוא להנציח אותו בצורה המכבדת והמיטיבה לו ולציבור. כמו כן, לדאוג שהרוצחים ומשפחתם יענשו בחומרה".
סמ"ר איתן ברק ז"ל, נהרג במבצע צוק איתן
סו"ב דודו ברק (חוג'ה) מספר על בנו איתן:
"איני מאמין שכבר עברו קרוב ל־4 שנים שאיתן לא אתנו. אובדן ילד אהוב שכזה זהו הדבר הקשה ביותר שהורה יכול לעבור. ואולם, דווקא בתהום ובכאוס הרגשי בו היינו, קיבלנו במשפחה החלטה להמשיך ולבחור בחיים, לא להישבר למרות הגעגועים הקשים והחוסר. איתן היה בנינו הצעיר והוא השאיר אחריו גם אחות נעה ואח שקד".
דודו מספר כי "איתן נהרג ביום הראשון של מבצע צוק איתן כשצה"ל חצה את הגבול ונכנס לעזה. הוא היה סמל מחלקה בגדוד 931 של הנח"ל. בכך שבחר להיות לוחם קרבי, הוא הלך בעקבות אחיו שקד שהיה לוחם בנח"ל ובעקבותיי – הייתי מ"כ, סמל מחלקה ורס"פ בגדוד 890 בחיל הצנחנים. הוא בחר בזה באופן טבעי וכמובן מאליו. איתן בחר להיות קרבי כדי לתרום מיכולותיו השכליות והפיזיות המרשימות. הוא קיבל זימון לטייס אבל אהב להיות עם החברה בחיל רגלים.
"מה אפשר לספר על איתן? הוא היה ילד יפה, חתיך, גבוה – התנשא לגובה של 185 ס"מ, עם חוש הומור מדהים וחיוך בלתי פוסק על פניו. אהב את החיים, אהב מוסיקה וניגן בגיטרה.
"איתן היה טיפוס של מנהיג – הוא חיבר בין אנשים ובין חבורות בין שני חלקי העיר הרצליה; היה הדבק בין כולם. אין מי שלא אהב אותו וכל שכבת גילו הכירו אותו. לאחרונה הקימו חברים שלו תנועה שיוזמת הפיכת אחד מחופי הרצליה
ל'חוף איתן'. בימים אלה היוזמה עומדת להתגשם בכך שבחוף הדרומי בים יוצב פסל סביבתי מדהים, שתכננה ועיצבה רעייתי מישל ברק, אמא של איתן, והמקום ייקרא 'דרך איתן' לזכרו.
"אני מנגן היום בלהקה בשם "box set", בה מופיעה גם נעה אחותו של איתן וחברים, וכך אנחנו ממשיכים את אהבתו ודרכו של איתן למוסיקה. אני רוצה להודות ללשכת סוכני ביטוח שאפשרה לי בכנס הפנסיוני אשתקד להופיע עם הלהקה ולומר כמה דברים לזכרו של איתן".
סמל ירון הכהן צופיוף ז"ל, נהרג באסון המסוקים ב־1997
רענן שמחי, מנכ"ל לשכת סוכני ביטוח, היה מפקדו המקצועי של ירון, מספר עליו:
"ירון הכהן צופיוף נולד להוריו רבקה ויהודה בתל אביב ב־42 בדצמבר 1976. הוא גדל והתגורר בתל אביב, התגייס באוגוסט 1994 ושירת בחיל הלוגיסטיקה בחטיבת הנח"ל, ביחידה הפלחה"ן (פלוגת חבלה והנדסה של הנח"ל).
"ב־4 בפברואר 1997 היה ירון על אחד המסוקים שהתרסקו ב'אסון המסוקים' מעל שאר ישוב שבגליל, אסון בו נהרגו 73 חיילים. בן 20 היה בנפלו. השאיר אחריו גם אחיותיו רינת, רויטל ורונלי".
שמחי מוסיף: "ירון למד בבית־הספר היסודי 'אלומות' אשר ברמת־אביב, בישיבת 'בר אילן' בתל־אביב, ולאחריה בתיכון ויצו צרפת שבאותה העיר בה למד במגמת מלונאות ותיירות. ירון השתייך לצופי 'עדת אביב' ואף עבר קורס מדריכים. הוא עבר קורס ללחימה משולבת, ועסק בד בבד גם בכדורסל ובאימונים בחדר כושר. בנוסף לעיסוקיו אלה התמיד ירון ללכת להאזין לשיעורי דת, ולהרצאות על יהדות, בלווית חבריו הטובים, אריאל ואסף, ונהנה מהרצאות אלה הנאה רבה.
"ירון, עלם חמודות, היה חייל לתפארת שתמיד עזר לחבריו. מאז האסון, הקשר הבין אישי ביני ובין הוריו התהדק והתחזק.
"לצערי, זו לא הפעם הראשונה שליוויתי חיילים שלי בדרכם האחרונה. ואולם, למשפחתו של ירון נקשרתי באופן מאוד אישי. תהא נשמתו של ירון צרורה בצרור החיים".
רב"ט אפרים פרויק'ה גרוס ז"ל, נהרג במבצע סיני
סו"ב דביר רפ מספר על דודו אפרים:
"אפרים היה בנם היחיד של סבי וסבתי יעקב ושפרינצה גרוס. הוא נולד בחיפה ב־19.11.1937. אפרים, שהכל קראו לו פרויק'ה, סיים את לימודיו בבית הספר התיכון בבנימינה. הוא אהב מאוד לקרוא ספרים והצטיין בכתיבת פיליטונים ורשימות הומוריסטיות. אפרים ידע להשרות רוח של שמחה וצחוק בכל מסיבה ואסיפה, בקרב חבריו לכיתה ובין חניכיו בתנועת בית"ר. הוא מונה להיות מפקד מעו"ז בית"ר בנימינה. הצטיין במשחק טניס שולחן ואהב לשחק כדורגל. יחס מיוחד במינו גילה לחקלאות ולמשק הוריו והקדיש להם הרבה משעותיו הפנויות.
"אחרי גיוסו לצבא, הצטרף לגדוד 13 בחטיבת גולני, עבר קורס מ"כים, ואת תפקידיו, ככל שהיו קשים ומייגעים, קיבל באהבה וברצון ומילא מתוך אחריות רבה. ביום העצמאות של שנת תשט"ז נבחר להיות מצטיין חטיבת גולני והשתתף בקבלת הפנים אשר ערך נשיא המדינה, יצחק בן צבי, לחיילים מצטיינים.
"אפרים נפל בקרב במערכת סיני במבואות רפיח ביום כ"ז בחשון תשי"ז (1.11.1956), כשהוא מסתער בראש כיתתו. בתחילה הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי וביום ו' בחשון תשי"ח (31.10.1957) הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות בבנימינה. במלאת שנה לנופלו הוציאו הוריו ספר לזכרו בשם "מדי דברי בו". המועצה המקומית של בנימינה החליטה להנציח את זכרו בקביעת חדר טבע בבית הספר התיכון המקומי ובהקמת ועדת מלגות על שמו.
"הלוואי ונוכל להבטיח לילדינו ימי שלום ו'יונה עם עלה של זית', ונאחל לכל חיילינו לשוב לביתם ולמשפחותיהם, בריאים ושלמים. שנחגוג כולנו מידי שנה את עצמאות מדינתנו ללא מלחמות נוספות".
