מעשה בבעל כלב שרצה לקצוץ את זנבו של הכלב וכדי שלא יכאב לו הוא קצץ בכל פעם חתיכה קטנה מהזנב. הנמשל הוא מעשה בביטוח סיעודי שבמהלך הזמן האחרון חברות הביטוח מקצצות בכיסוי ובתקופת הפיצוי וכנראה תוך זמן קצר ביטוח הסיעוד ירד כליל מהמדף.
בימים אלה נתבשרנו שלמעשה כל חברות הביטוח הפסיקו לשווק ביטוח סיעודי עם פיצוי לכל החיים. הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון, ד”ר משה ברקת מסביר שלו הוא היה בעלים של חברת ביטוח הוא היה מוריד את המוצר מהמדף, זאת הוא אומר כיוון שהוא דואג לחוסנן של חברות הביטוח. ומה עם חוסנו הכלכלי של הציבור? שהרי בכובעו האחר הוא מגן על ציבור המבוטחים, ובאותה נשימה הוא מורה על הוזלה ניכרת בתעריפי ביטוח סיכון למקרה מוות.
ניתוח המצב
תוחלת החיים התארכה משמעותית בעשורים האחרונים זו עובדה. תוחלת חיי בעלי צורך סיעודי אף היא התארכה – רפואה מתקדמת התמחות משמעותית בעולם הגריאטרי, תזונה בריאה ופרמצבטיקה מתפתחת מאפשרים לחולים הסיעודיים אריכות חיים.
אם בתחילת שנות ה־90 של המאה שעברה המודעות לצורך בביטוח סיעודי היתה בקרב הציבור מבוגר שאת רובו לא ניתן היה לבטח (מבחינה בריאותית), הרי שהיום הביטוח הסיעודי מבוקש גם על ידי צעירים ברי ביטוח.
עלות יחידה סיעודית בבתי אבות מרקיעת שחקים כיוון שאופציית קבלת שירותי סיעוד מוסדיים מחלחלת לתודעת הציבור. קיים קושי רב בטיפול סיעודי בבית הנזקק, הנטל נופל על בן או בת זוג מבוגרים, לבני המשפחה האחרים יש את הדאגות של עצמם כך שאינם מסוגלים להשתתף במאמץ ההשגחה והטיפול היום יומי באב או באם ומכאן הפתרון הוא בית אבות ויחידה סיעודית. אם העלות החודשית ביחידה סיעודית מוסדית היא 15 אלף שקל, אנו מדברים על 180 אלף שקל בשנה, שהם 900 אלף שקל ב־5 שנים.
אנו יודעים היטב מה הפנסיה הממוצעת ומה תרומת הביטוח הלאומי. והמסקנה היא שרק אנשים בעלי יכולת כלכלית יוכלו להרשות לעצמם להסתייע במוסדות הסיעוד וכל השאר יסיימו את חייהם בבתיהם ובתוחלת חיים קצרה יותר. למען הסר ספק גם טיפול סיעודי בבית בעל הצורך הסיעודי קיימת עלות לא קטנה שעשויה להגיע לאלפי שקלים בחודש.
גלגולו של ביטוח
ראשיתו של עולם תעשיית הביטוח המסחרי הוא בסוף שנת 1670. הביטוחים הראשונים היו ביטוח ימי, לאחריו ביטוח אש ובתהליך הדרגתי נכנס ביטוחי החיים, התאונות ושאר ענפי ביטוח המוכרים עד עצם היום הזה.
הביטוח הסיעודי הוא מוצר חדש שתחילתו בשנות השמונים של המאה שעברה. ניתן לומר שביטוח זה הוא בבחינת פריצת דרך להתאמת מוצרים על פי צורכי הלקוח. לא אכנס במאמר זה לנסיבות חיוניות המוצר אך אומר שהוא תפס מקום בעקבות שינויים חברתיים משמעותיים, גלובליזציה ופיזור המשפחה.
אציין ואומר שבעת השקתו היה חוסר משמעותי בנתונים סטטיסטיים ולכן התעריף הכיל מקדמי אי וודאות ומשום כך היה גם יקר לאותה עת. כפי שכבר נרמז ברקע, הציבור שביטוח זה היה חשוב לו ביותר היה ציבור מבוגר שברובו לא נתן היה לבטחו ושיעור הדחייה לביטוח היה גבוה מאוד. כללי החיתום היו פשוטים. מתקבל לביטוח או נדחה. לא הייתה אופציה של קבלה בתנאים מיוחדים.
מכאן מגיע ה”אני מאשים” שלי. כדי להשיק תכנית ביטוח חדשה יש להגדיר את מהות כיסוי הביטוח, יש לקבוע תנאים לחוזה וכמובן יש לקבוע את מחיר הביטוח. מחיר הביטוח תלוי חד משמעית באקטואר, הוא העוסק בסיכון ובשאר מרכיבי המחיר כמו הוצאות, עמלות ובמקרה זה במחיר חוסר הוודאות.
הפוליסה על תנאיה והתעריף על נוסחאותיו עוברים לאישור אקטואר המפקח על הביטוח ורק משאושרו התנאים ונוסחת החישוב נתן לשווק את המוצר. ביטוח סיעודי לא נמצא בכול העולם כמוצר ביטוח קולקטיבי. אני מבין את יצר התחרות אבל אני לא מבין כיצד אקטוארים של חברות הביטוח תמחרו מוצר שבו קיים חוסר מוחלט של נתונים סטטיסטיים במחירים שברור היה שהם מחירי הפסד. כיצד המפקח על הביטוח אישיר תעריפים כאלה ומדוע נתנה ההגנה לחברות הביטוח לפיה יוכלו לא להמשיך ביטוח לקבוצה עם תום 5 שנות ביטוח. הרי ברור היה שמערך השיווק של חברות הביטוח גבר על האקטוארים והרצון להיות החברה הגדולה ביותר בתחום גבר על השכל הישר.
כן, אני מאשים את האקטוארים ואת מנכ”לי חברות הביטוח שדרדרו את ביטוח הסיעוד למצב שהן רק פיללו לרגע שהפיקוח יורה להן להשבית את המוצר ולהשאיר מאות אלפי מבוטחים ללא הגנת ביטוח ראויה.
זה היה חלק ראשון בתהליך קיצוץ הזנב. ועתה לחלק השני. עתה, אנו עדים לתהליך אומלל של קיצור תקופת הפיצוי – אין יותר ביטוח סעודי לתקופת פיצוי לכל החיים. זו ממש שערורייה, דווקא בערוב ימיו, כאשר כל נכסיו של האדם נשחקו, דווקא אז לא יהיה לו כיסוי ביטוח. זה כמו לומר “מחר אין יותר ביטוח רכב ומחרתיים אין ביטוח דירה”.
חברת ביטוח עוסקת בניהול סיכונים ותמחור אותם סיכונים. לא מתקבל על הדעת שלאחר 30 שנות ניסיון מצטבר לא תימצא הנוסחה הראויה לביטוח סיעודי. אני מאשים גם את הפיקוח שהרחיב את הגדרות הכיסוי בפוליסה מעל ומעבר לראוי ובכך כפה על המבטחים תנאי פוליסה והגדרות כיסוי בלתי מתקבלות על הדעת. תנאים שברור היה שיגבירו משמעותית את הסיכון ואת חוסר הוודאות. יש האומרים שהמדינה חייבת לקחת על עצמה את כיסוי ביטוח הסיעודי. זו שטות משום שמדובר בהתחייבות הדומה לפנסיה תקציבית אתה יודע היכן אתה מתחיל והעתיד מי יישורנו? זה תקציב שמקורותיו מיסוי נוסף שילך ויגדל עם השנים.
המדינה לקחה על עצמה סיכון מגודר מינימלי בחוק הסיעוד הממלכתי ומשנה את תנאיו במסורה. חוק הסיעוד כמוהו כחוק הבריאות שווה לכאורה לכל נפש ומוגבל תקציבית וככל הנראה יהיה גם בעתיד. לא אתייחס כאן לנושא ביטוח הסיעוד המופץ על ידי קופות החולים אליו ראוי להתייחס במאמר שכותרתו תהא “שטיפת עיניים”.
ביטוח הוא עניינן של חברות הביטוח שחייבות להגדיר מחדש את תנאי הביטוח ולתמחר אותו כראי כך שייתן מענה לכל הציבור בכפוף ליכולת הכלכלית של כל אזרח. “הזנב כבר קצוץ” מעתה יש לחשב מסלול מחדש.
הכותב הינו CFP, מומחה לביטוחי בריאות ומרצה בכיר למקצועות הביטוח
